הברכה התמימה של רה"מ יאיר לפיד לתלמידי כיתה א' היתה בעיניי טקסט מבהיל:
"תלמידים יקרים, יש משהו שאתם ממש טובים בו, ואתם עוד לא יודעים עליו. זה כל הרעיון בבית ספר - שיש לכם משהו שאתם עם הזמן תגלו שאתם ממש טובים בו.
"שיש לכם אזור מצוינות שאתם עוד לא מכירים, ופה בבית הספר אתם תכירו אותו, כי יהיו אנשים שיעבדו איתכם ביחד ויעזרו לכם להבין במה אתם הכי טובים...".
קודם כל, זה פשוט לא נכון: מי שמכיר את פעמון גאוס יודע שרובנו נמצאים במרכזו. כלומר, לרובנו אין שום "אזור מצוינות".
ההבטחה הגורפת ש"יש לכם משהו שאתם ממש טובים בו ואתם לא יודעים עליו" מעידה בעיקר על ראש ממשלה בעל חזון ברמה של בזוקה ג'ו: הוא מבטיח לילדינו שעד גיל 21 יגיעו לירח, ומי שלא הבין איפה הירח שלו, שייגש למשרד היועצת והיא כבר תארגן לו ירח בר־השגה.
מה כן יכולה מערכת חינוך טובה להעניק לכלל התלמידים? היא יכולה להעניק להם את הגביע הקדוש של החיים עלי אדמות - היא יכולה להעניק להם משמעות.
אדם מרגיש משמעות כשהוא מחובר לכל מה שאין בברכת ראש הממשלה - לדברים שגדולים ממנו.
ילד או ילדה ישראלים שעומדים להתחיל ללמוד לקרוא הם היחידים בעולם שיזכו, למשל, לקרוא את חוכמתו של שלמה המלך, החכם באדם, בשפת המקור. זו דוגמה קטנה לחיבור לסיפור היהודי שנעדר לחלוטין מברכת ראש הממשלה.
מדינת ההייטק המשגשגת, שמאפשרת לילדיה לזכות בחינוך חינם, היא תולדה של שני סיפורים גדולים אחרים: הסיפור הציוני, שהפך חלום דורות בן אלפיים שנה למציאות, והסיפור הכלל־אנושי של המהפכה המדעית, שראשיתו ברנסנס. כל אלה נעדרים מברכת ראש הממשלה.
למעשה, ברכת לפיד יותר משהיא מבטאת את ערכיה של מדינת ישראל, מבטאת את ערכיה של כנסייה חדשה ומסוכנת.
הכנסייה החשוכה של ימי הביניים התעקשה להעמיד את כדור הארץ במרכז היקום. זה הסתדר לה תיאולוגית עם האמונה שהאדם הוא נזר הבריאה, ולעזאזל התצפיות המדעיות שהוכיחו שההפך הוא הנכון. בכנסיית לפיד, שוב עומד התלמיד במרכז היקום, וכל גרמי השמיים של מערכת החינוך סובבים סביבו ועוזרים לו להפוך לפתית שלג בוהק וייחודי במקום לחוליה מוצלחת בשרשרת הדורות של עם ישראל.
גם המודל הזה לא יעמוד במבחן המציאות: פתיתי השלג האלה יימסו במהירות בשמש המזרח־תיכונית. הרי למה שהילדים האלה לא יגדלו וימשיכו לפתח את "אזור המצוינות" שלהם בעמק הסיליקון, למשל? למה לעשות את זה דווקא כאן עם מטר הטילים השנתי מעזה ועם 30 ימי מילואים בשנה? בלי הסיפורים הגדולים, אין שום סיבה להתעקש לחיות דווקא כאן. הסיבה לחיים דווקא בישראל טמונה ב"אנחנו", לא ב"אני".
ניסוח של חזון אמיתי, שמסוגל לייצר אצל הדור הבא את הדחף ואת היכולת לשרוד פה, הוא כנראה לא חלק מ"אזור המצוינות" של יאיר לפיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו