שנה וחצי עברו מאז אותו לילה נורא, ליל ל"ג בעומר תשפ"א, בו נלקח ממני אחי הקטן באסון האזרחי הגדול ביותר מאז קום המדינה. שנה ושלושה חודשים של פעילות אינטנסיבית של ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון, ועדה שלמרבה הבושה נאלצנו להילחם בחירוף נפש על הקמתה כאילו לא מדובר בצעד המינימלי שנדרש ממדינת ישראל אחרי אסון כה נורא.
היום (שלישי) שלחה ועדת החקירה מכתבי אזהרה ל-18 איש שנמצאו על ידה כאחראים לאסון, 18 איש, שמתוכם רק אחד לקח אחריות והתפטר מתפקידו, ממ"ז צפון לשעבר ניצב שמעון לביא. שאר האחראים לאסון לא ראו לנכון לעשות את המינימום המתבקש, להניח את המפתחות וללכת הביתה. לצערי הרב, לעת עתה בכוונתם להמשיך הלאה בתפקידם אי שם במגדל השן גם בהילולה הבאה, התנהלות מבישה והזויה שצריכה להדאיג כל אזרח ישראלי באשר הוא.
רה"מ לשעבר נתניהו העיד בוועדת החקירה לאסון מירון יוני ריקנר
בשלושת החודשים שלאחר האסון, בזמן שבו נלחמנו על הקמת הוועדה, הצהרתי מעל כל במה שכל שאנו רוצים ומבקשים זה למנוע את האסון הבא – "אינני מחפש נקמה כי אם נחמה", וכן "אין לי שום עניין במציאת האשמים, רק בתיקון הליקויים". שנה וחצי עברו, גם היום אין לי שום עניין במציאת האשמים, אבל לכם, אזרחי מדינת ישראל חייב להיות עניין שכזה.
אחריות פירושה אשמה, האחראים לאסון ורסאי נכנסו לכלא, כנ"ל האחראים לאסון פסטיבל ערד, רק באסון מירון עולם כמנהגו נוהג. מכתבי האזהרה לא יחזירו לי ולארבעים ושלוש משפחות האסון את יקירינו, אך צעד זה הינו צעד נוסף בכיוון הנכון. כל שנותר לנו זה להתאבל, כל שנותר לכם זה לדאוג, לדאוג מעתידה של המדינה. איה המנהיגות? איה האחריות? איה הבושה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו