לכבוד הפריימריז שהגיעו כתבתי שיר

בתחילת שנות האלפיים הייתי הדוברת של ח"כ אורי אריאל בכנסת.

מי שהיתה שם כל הזמן, לוביסטית מטעם עצמה, זאת אורית סטרוק. מקדמת את הדברים החשובים באמת.

כשאורית היתה מופיעה בפתח הלשכה, ידעתי שאכלתי אותה: היום הרגוע נגמר והגיע הזמן לעבוד קשה. אני לא מקנאת בעוזרים שלה, כי בניגוד לשאר העוזרים במשכן שקבעו מושבם במזנון, אלה מנופפים לחבריהם תוך כדי ריצה.

כשהפכה אורית לחברת כנסת, היא המשיכה לעבוד קשה כמו קודם, רק שעכשיו היו לה יותר סמכויות. נדמה שהיא נמצאת בחמישה מקומות בו בזמן וגורמת לכולם להרגיש כמו שהרגשתי אז, לפני 20 שנה - אורית כאן, חייבים להתחיל לעבוד.

כי יש עוד כל כך הרבה דברים לעשות.

למשל לעזור לתושבי לוד היהודים ולמשטרה לחדש את האמון ביניהם אחרי הפרעות ב"שומר החומות". אחרי ש־400 משפחות יהודיות עזבו את העיר הגיעה סטרוק למקום עם תוכנית סדורה, ומאז היא יושבת למשטרה בעיר על הראש, עד שהאמון בינה לבין הציבור היהודי יושב - היא לא מוותרת.

או למשל כשניצלה את החסינות הפרלמנטרית שלה וקראה מעל בימת הכנסת את הדו"ח על תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים, אלו שבזכותם יכלה לקרות פרשת הסוהרות. הדו"ח, שהיה חסוי עד לאותו רגע, הפך לגלוי בזכות סטרוק, ואור השמש עוזר לטהר את ממצאיו המבאישים, המבישים.

או למשל כשהיא עובדת עם נוער נושר, ולא משנה מאיזה מגזר כי כידוע, נוער נושר בלי קשר למפלגה שאליה מצביעים הוריו - דתיים, חילוניים, משני צידי הקו הירוק, יהודים, וכן, גם ערבים. ואין לה שום רווח אלקטורלי מהעבודה הזאת; היא עושה את זה, כמו את שאר הפעילות הפרלמנטרית שלה, כי היא מרגישה שליחה. לא רק של בוחריה, אלא של העם והארץ. היא באמת רוצה שיהיה פה יותר טוב. ועוד לא הזכרתי את הפעילות שלה בעד ההכרה בשכול אזרחי או בזו הנוגעת לנגב ולגליל, בחוות הבודדים, או את המאמצים האדירים שהיא משקיעה בחינוך של כולם.

אורית סטרוק היא אדם אמיתי. היא פועלת ממניעים טהורים, מעולם ולעולם לא אישיים. אני חותמת עכשיו שלו היתה חושבת שיש מישהו שיעשה את העבודה טוב כמוה - היתה נשארת בבית. בשביל מה היא צריכה את כאב הראש הזה.

ולכן מתחברים אליה אנשים מכל שכבות האוכלוסייה ובכל מקום, כי היא אומרת את האמת. זה קצת כמו שיר טוב שנכתב מלב פתוח ואמיתי. הוא זה שייגע באנשים, הוא זה שישרוד את הזמן, ולא השיר שנכתב בשביל לגרוף קופה, בשביל להגיע לראש מצעד הפזמונים. והציבור מרגיש את זה. ולכן היום, בפריימריז של הציונות הדתית, חייבים לבחור בה, ולא רק בשל הערך שלה למפלגה, אלא גם כי יותר אזרחים יצביעו למפלגה שהיא נמצאת בה וכך, בסופו של דבר, יהיה כאן קצת יותר טוב.