הרכב ההנהגה הנבחרת של הליכוד מעיד כי חוד החנית במאבקה של האופוזיציה בדרך לקלפי יעסוק בעיכוב משפטו הפלילי של בנימין נתניהו.
אין כמעט מי מחברי העשירייה הראשונה, ולאחריה, שלא נקט עמדה ברוח זו, אם בהתייחסות ישירה לכתב האישום נגדו ואם בביקורת חריפה על מערכת המשפט, הפרקליטות והמשטרה. כולם השמיעו באורח מונוליתי דברים ברוח המיאוס מעצם התביעה, ואין אפילו אחד שיאמר כבאגדת "בגדי המלך החדשים" את האמת שבפי הילד: "המלך הוא עירום".
צונאמי חוקתי
אמנם המפלגות יעסקו גם במחלוקות בענייני ביטחון לאומי, כלכלה ומדיניות, ואפילו יצוצו סיפורים מסמרי שיער על יריבים פוליטיים, אך בליבת מערכת הבחירות יעמוד המשפט. לפיכך, נתניהו זקוק לא רק ל־61 חברי קואליציה להרכיב ממשלה, אלא גם למספר כזה של חברי כנסת שיתמכו בחקיקה חפוזה לבלימת עדי התביעה. בפועל, ככל שזו דרמה פוליטית מסעירה, היא רק קצה הקרחון של צונאמי חוקתי רחב יותר, שמתמצה במאבק על מורשתו של נשיא העליון בדימוס, פרופ' אהרן ברק.
תחילת המחלוקת - בהחלטת קודמו של ברק, מאיר שמגר, לפתוח את בג"ץ בפני הפלשתינים, בהבינו כי אם ישראל נותרת השליט ביו"ש בלי לספח את השטח, יש לאפשר לתושב שכם לבקש את יומו בבית המשפט, ככל אזרח ברעננה.
כיפת הברזל המשפטית
אהרן ברק הרחיב את היריעה באקטיביזם השיפוטי שהנהיג, והפך אותו למגדלור של הצדק הישראלי ברחבי העולם. פסק הדין שכתב בסוגיית גדר ההפרדה בשטחים הוא מלאכת מחשבת, שהדפה את האיום הפלשתיני לפנות לבית הדין הבינלאומי בהאג, ומשם למועצת הביטחון העוסקת בהטלת סנקציות. אפשרות זאת מדירה שינה מעיני העוסקים במשפט בינלאומי.
ברק היה לכיפת הברזל המשפטית של ישראל, וכל מי שמבקש לשחוק את מורשתו מפני שפסק פה ושם להחזיר פיסת קרקע לפלשתיני - אינו מבין לאיזה קן צרעות עלולה ישראל להידרדר אם תבחר במהלך עוועים זה. כעצתם של התנאים - "חכמים היזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות..."
ויכוח לגיטימי
הוויכוח על האקטיביזם השיפוטי לגיטימי. הוא התקיים בבית המשפט העליון עצמו, כשעמיתיו של ברק, ד"ר משה לנדוי ומנחם אילון, העדיפו את הגישה השמרנית. יש אנשי ימין ומרכז, כשר המשפטים גדעון סער, נפתלי בנט ומתן כהנא, שרוצים להכניס שינויים במורשת ברק - וזה טבעי. כל תזה במהלך היסטורי נענית באנטי־תזה עד לפשרה.
רק שאישים אלה רצו דיון ענייני לחיזוק השמרנות, ולא הסתה מילולית נגד שופטים ופרקליטי מדינה ושוטרים בכירים. אין, למשל, מניעה לדון בפסקת התגברות שתאפשר לכנסת לבטל ברוב מיוחס פסק דין של העליון, אך כשהשיח הציבורי מתנהל בסגנון המתלהם של דוד אמסלם - אין בפועל עם מי לדבר.
בכייה לדורות
אם תצלח דרכם של אמסלם ויואב קיש, יתעורר האזרח הישראלי בבוקר בהיר לגלות כי המעטפת הקרויה "אסכולת ברק" נעקרה ממקומה, ואין מי שיגן עליו מפני רוחות הרפאים בזירת המשפט הבינלאומי והסנקציות, והמושג "בכייה לדורות" יועתק מיציאת מצרים ליציאת ישראל ממעגל המדינות הנאורות בעודה חבולה וערירית.