מחיר למשתכן - הנזקים מתחילים לצוף

64% מזוכי "מחיר למשתכן" לעולם לא יגורו בדירה שזכו בה. עבורם בכלל לא מדובר ב"הגשמת החלום לדירה", אלא במתנה פיננסית מהמדינה על חשבון האזרחים.

סקר הזוכים המצוטט, שנערך לפני כחצי שנה על ידי משרד הבינוי והשיכון, מציג רק את קצה הקרחון של האסון הכלכלי הזה.

התוכנית הכלכלית שהציג נתניהו אתמול היללה את תוכנית מחיר למשתכן ואף כללה חזרה לתוכנית.

הרעיון מאחורי תוכנית מחיר למשתכן היה פשוט: המדינה תעניק הנחה לקבלנים ברכישת קרקע, והם בתורם יגלגלו את ההנחה לזוכים בהגרלות. בשיטה הזו כולם הפסידו:

ראשית, כאשר המדינה נותנת הנחות על מחיר הקרקע, ההנחות האלה לא מגיעות משמיים, הן ניתנות על חשבון הכנסות המדינה ממכירת קרקעות במחיר מלא.

כאשר המדינה נותנת הנחה של 250,000 שקלים בממוצע לדירה כפול 100,000 דירות מדובר בבור תקציבי של 25 מיליארד שקלים. אלה 25 מיליארד שצריך לאסוף מהציבור בדרך אחרת, כלומר במסים. המסים בישראל גבוהים הרבה יותר ממה שהיו יכולים להיות לולא התוכנית.

מדינת ישראל אספה מכל משק בית בממוצע 1,000 שקלים כדי לתת לזוכים במחיר למשתכן הנחה על דירה. אם זו היתה תוכנית רווחה, היינו יכולים להבין - זה בדיוק מה שנעשה עם קצבאות נכות, למשל: אוספים מכולם ונותנים למי שצריך. הבעיה היא שמחיר למשתכן אינה תוכנית רווחה, הכסף שנאסף לא הולך לרווחה, אלא להנחה על דירה, שכאמור 64% מהזוכים בה כלל לא יגורו בה אלא יהפכו את הזכייה שלהם לכסף.

הבעיה השנייה בתוכנית היא שהסבסוד לא הגיע מעולם לנזקקים. דירות בגליל ים נמכרו בהנחה של מאות אלפי שקלים, חלק מהזוכים גם נהנו מעליית מחירי הדיור והרוויחו יותר ממיליון שקל בזכות הזכייה שלהם.

חשוב לציין כאן שכדי לזכות בדירה בהנחה בגליל ים יש צורך בהון עצמי משמעותי, שקיים רק אצל העשירונים העליונים. יוצא, אפוא, שלא רק שהמדינה סבסדה את רוכשי הדירות במיליארדים - היא גם סבסדה את העשירים שברוכשי הדירות. משפחות ממעמד בינוני־נמוך בנהריה, בנתניה ובדימונה העבירו אלפי שקלים כדי שתושבי הרצליה יוכלו לעשות עוד מיליון.

הבעיה השלישית היא הערך. בשוק חופשי מחיר הדירה הוא המפגש בין ביקוש להיצע, אבל כאשר יש סבסוד מסיבי, קיים תמריץ לקנות גם ללא צורך אמיתי. כך אנשים מצאו את עצמם בדירות שאינם צריכים ובמקומות שאינם קרובים לעבודה או להזדמנויות אחרות, ואחרים ביקשו לרכוש דירות גדולות מהצורך האמיתי רק בשל המחיר הנמוך.

אף שהמדינה בזבזה כ־25 מיליארד ש' על הזוכים, הערך שהזוכים מקבלים הוא כמחצית. אם ממשלת ישראל היתה זורקת 25 מיליארד ש' ממטוסים, הערך לציבור היה גבוה יותר.

הבעיה הרביעית נוגעת למנגנון. סבסוד הקרקע לקבלן והקמה של מערכת ביורוקרטית מסועפת יוצרים חיכוך רב. קבלנים במחיר למשתכן מסרו מפרטים גרועים, שלרוב אינם לטעמם של הקונים, האיחורים במסירה יכולים להגיע לעשרות חודשים, והעלויות הנוספות המוטלות על הזוכים יכולות להגיע למאות אלפי שקלים.

הבעיה החמישית והאחרונה היא שהתוכנית לא תורמת דבר כדי להוריד את מחירי הדירות - להפך, הסבסוד מתדלק את השוק ומגדיל את הביקוש. את המחיר הזה משלמים אלה שלא זכו בהגרלה, שנאלצים להתחרות על פחות דירות מול שחקנים עשירים יותר שהם עצמם מממנים.

כמו רטיבות מתחת לבלטות, הנזקים של מחיר למשתכן מתחילים לצוף עכשיו, שנים מתחילת התוכנית.

סבסוד דירות מקטין את רמת החיים של כלל אזרחי ישראל, מלבד אלה ש"עשו מכה". אם נתניהו מעוניין לשפר את רווחתם של אזרחי ישראל בתחום הדיור, עליו להתמקד במחוללי צמיחה אמיתיים: התחדשות עירונית, תחבורה וצמצום חסמי בנייה.