מסערת הנידה ועד שרה נתניהו: מונולוגים מהמקווה

אני לא מעוניינת לדעת כמה סיגרים שרה נתניהו הרימה מאיזה ארגז, מתי ומאיזה סוג. גם לא כמה שמפניות ובאיזה צבע. בכל חיים ציבוריים, של ראש ממשלה מכהן או לשעבר, וגם של נאשם, יש זכות לפרטיות.

משפט נתניהו חשוב ומעניין, אבל החלקים שאליהם נחשפנו השבוע שלא בטובתנו - הם לא ענייננו. סיפורי הדס קליין משיקים אל התחום האינטימי שבין בני הזוג נתניהו, ואל התחום הפרטי של אשת ראש הממשלה לשעבר. גם אם זה לא היה בנימין נתניהו, ואפילו אם היינו דנים בחייו של, להבדיל, מרוואן ברגותי - ראוי היה שחלקים המשיקים לחיים הפרטיים היו נערכים בדלתיים סגורות.

עניין לציבור? זה לא תירוץ, הציבור גם גולש באתרים שהחסימה יפה להם. גם אם הטקטיקה של עורכי הדין של ביבי היא לזרוק את האמת על שרה, גם אם מדובר בתקוות חוט השני הפלילי האחרונה - עזבו אתכם. עניין ציבורי הוא אלמנט חשוב, אבל זה לא הכל כאשר על כף המאזניים מונחת גם חובתנו כחברה להגן על יצורים אנושיים שכבודם רמוס.

עדויות מסוג זה יכולות להישמע במעמד צוות ההגנה, צוות התביעה והשופט. הציבור יכול לקבל את השורה התחתונה, בתום העדות. כל פסיק מילולי מעבר לכך הוא ממילא רכילות בואכה חומר למערכונים, וזו פגיעה אנושה בכבודם של מושאי העדות, ופגיעה בצנעת הפרט.

עם כל השרות, הגאולות והליהיאיות

זה לא פופולרי כמו לעסוק בשרה נתניהו, ועיסוקן בחיים הציבוריים של בעליהן טרם נחשף ציבורית, אבל גם גאולה אבן וליהיא לפיד עשו השבוע קילומטראז' שלא בטובתן. מי שהתלונן בתקופת הגברת נתניהו שהיא לא עוסקת במקצוע שלה ו/או לגלג על היותה פסיכולוגית MA-BA, לעס בחדווה את תלוש המשכורת של גאולה אבן מתאגיד השידור הציבורי. ההיתממות חוצת המגזרים, שלפיה "זה כסף ממלכתי", מגוחכת בהתחשב בעובדה שהנ"ל מועסקת ברשות השידור כמעט 30 שנה.

הייתה לה קריירה הרבה לפני שהכירה את בעלה השני, ומי שעוקב יודע שאופי הגשתה ו/או דעותיה הפוליטיות לא השתנו. גם ליהיא לפיד טיפחה קריירה הרבה לפני שמדינת ישראל התוודעה להגדרה "ראש ממשלה חליפי". גילת בנט חשבה שמגורים ברעננה יחסכו לה הכל, ובכן - גם זה לא פתרון. פתגם אמריקני ממליץ לא להתאהב בפוליטיקאי. הוורסיה הישראלית תוסיף שורת ביזיונות שקורים לך אם את נופלת בפח.

מִקווה זה מקליק

צפיתם פעם בפרסומת למשחת שיניים נגד עששת? זאת עם השחקן המסורק שמסביר? יש שם כתובית קטנה: המציג אינו רופא. חברת התרופות רצתה שתקנו את המשחה, אבל פחדה שתקבלו רושם מוטעה שהוא באמת מבין במשחה הזאת, ולא סתם נאבק בקריוס ובקטוס. סביר להניח, אגב, שיש לו משחה כזאת בחדר האמבטיה. ובכל זאת. לו הייתה כתובית בסרטוני היוטיוב של שי מיקה ויעל בר זוהר, היה נכתב בה "רמת הדקדוק ההלכתי של המרואיינת לא נבדקה".

תביעה ייצוגית הייתה נחסכת לו נכתב "תוכן ממומן". מי שהחזיק מעמד אל תוך הסרטון (תשע דקות), הבין שהנ"ל שומרת את המצווה שהיא משווקת בפעם הראשונה בלבד, וכבר רצה לספר לחבר'ה. מי שצפתה גם קלטה את המסרים: גברים נגד שמירת המצווה הזאת. כלומר, הפוזיציה החדשה היא כפולה: תהיי קולית, תעצבני את הגבר, אין משמעות לשותפות זוגית אף על פי שהתחתנת כרגע, כי - תחזיקו חזק - כל בקשה שמבקשים במקווה מתגשמת. זה קסם! כך אמרה הבלנית שתחיה.

עמותה פילנתרופית בשם הפרדוקסלי "נשים מנהיגות שינוי" החליטה לשווק את הלכות טוהרת המשפחה באמצעות סדרת רשת זוהרת, אמינה כמו פרסומת למוצרי היגיינה. ועדיין - רוב הצופים והצופות בתשדירים ל־always מבינים במה מדובר. קשה להניח שמרבית העוקבים באינסטוש מודעים לפרטי הלכות סימן קצ"ה בשולחן ערוך או לפרקטיקה שמאחורי "איזה כיף זה מקווה ויש לי גם חלוק חדש".

ההלכה חושבת על הכל, ומראש, שואלת דברים שלא היינו מעלים על דעתנו לשאול כיום - או לשאול גברים אי פעם - וגם עונה. האם לאישה במחזור מותר להיכנס לבית הכנסת? האם רופא שנשוי לאישה במחזור והיא חולה - יבדוק לה דופק או יקרא לקולגה? וכמובן, פסגת הסבל במשפחות נורמטיביות - האם גבר תומך פיזית באשתו כשהיא יולדת, או אפילו שבועיים־שלושה אחרי?

ראיון חשוף זה לא צנוע

בעיניי, מוטב לחיות על פי שולחן ערוך מאשר לפי מתכונים אחרים. אבל יח"צ שווא זה לא רעיון כל כך טוב. תשאלו את העולים החדשים ממרוקו, שהבטיחו להם ענבים בגודל של ארמון בלב ירושלים ועדיין מלקקים את פצעי המעברה בדימונה, איפה שהגישו צימוקים בקערית פח.

האם זה צנוע לגרום לאנשים להקליק על אייטם שכותרתו "שי מיקה בראיון חשוף", שבו היא מתארת לפרטים את החוויה? גם לא הגון לקחת אישה שחיה חיים חילוניים על כל המשתמע מכך, ולפתע מתנזרת בקטנה (לא יודעת אם הדוברת ובעלה ממש מפרידים מיטות במשך שבועיים והיא אפילו לא מגישה לו קראנץ' פיסטוק לביס, כמו שההלכה דורשת, אלא מניחה על צלחת והוא לוקח מהצלחת את הארטיק), ולהפוך אותה לסמל שומרי ההלכה.

הסרטונים האלה מקדשים את המסורתיות ומתכתבים עם מה שמוגדר בשיח הסוציולוגי המוכר - ישראל השנייה. מסורת לא מחייבת, בכיף. הם קוראים תיגר בפועל על מי שמקיים את המצווה המלאה גם כשקשה, ועל מי שמעז לנסות קדמה הלכתית תוך כדי שמירה מדוקדקת. הברית החרדית־מסורתית ניכרת בסרטון הזה, שמשאיר בחוץ את הציונות הדתית והחרד"לית. אין קיצורי דרך הלכתיים, אין הון פוליטי וגם לא פופולריות. אפס יכולת לחדש, מאה אחוז תסכול. כמו המפה הדתית־פוליטית בבחירות המתקרבות.