עד למהפכה במערכת החינוך - יש הרבה מה לעשות

הטענות על רמת המורים נטחנו עד דק. הוויכוחים על גובה השכר ביחס לשעות העבודה, גם הם דוברו רבות. לאור הקשיים, מורות רבות פועלות: הן עוזבות את המערכת ומוצאות עבודה נוחה יותר: פחות חופשות, יותר שכר, ובעיקר פחות כעס מצד הורי ישראל. התשובה שלהן לטענות פשוטה - אם זו עבודה נוחה כל כך, למה שלא תצטרפו למערכת? אבל משום מה זה לא עובד.

בימים אלה אני מוצפת בהודעות ממנהלות, השואלות אם אני מכירה מורות שניתן לגייס לשנה הבאה. כל מי שקרוב למערכת רואה את מה שלא ניתן להסתיר: מורים ומורות טובים עוזבים, מצטרפים חדשים אין, ומי תפגוש את הילדים בשנה הבאה? מי היינו רוצים שיחנך את ילדינו במשך 12 שנים?

כמי שחוקרת מורים במשך שלושה עשורים, אני מציעה מבט מזווית שונה על מערכת החינוך הישראלית. תפקיד ההוראה הוא אחד התפקידים היחידים במשק המשלב מגוון עצום של כישורים: המורה צריכה להיות קשובה, כריזמטית, חכמה, תקשורתית. מורה צריכה להבין בתחומי תוכן מגוונים, להיות פרזנטורית, אשת סוד וחברה. מורה מיטבית נוגעת בנפשות התלמידים.

כמחנכת, תמצאי את עצמך במשך השנה מול תלמידים, מול הורים, בישיבות פדגוגיות, בשיחת נפש עם תלמיד, בטיול שנתי, על פק"ל קפה מול נופי ישראל. איפה תמצאו עוד עבודה כל כך מגוונת?

כשאני מתבוננת במורים היום, אני רואה שחיקה - יותר מדי ביורוקרטיה ופחות מדי אוטונומיה. זה שוחק את היצירתיות ואת המוטיבציה של המחנכים. ללא ספק, המערכת צריכה לעבור רענון משמעותי שיתאים אותה למאה ה־21.

עד שזה יקרה, יש הרבה מה לעשות.

לעשרות המורים המעולים שליוויתי ב־30 השנים האחרונות היה מכנה משותף ברור: הם היו מאוהבים בתפקיד שלהם, זכו להערכה רבה מהתלמידים ומהוריהם, ולא היו מוכנים להחליף מקצוע בעד שום הון שבעולם; כולם רצו להתפתח, ללמוד, וחיפשו קהילת עמיתים להמריא איתה.

ככל שמורה משקיעה יותר בהתפתחותה האישית והמקצועית, כך תגיע מלאה יותר לתלמידיה. כשהמורה חווה חדוות למידה בעצמה, היא נזכרת במהות המקצוע. היא נזכרת בכוחות היצירתיים שלה ויכולה להביא אותם לילדים בכיתה.

הקושי והפתרון למשבר הנוכחי קשורים לאחד המאפיינים של המקצוע. נכון, מורה שקיבלה תעודת הוראה יכולה ללמד 30 ו־40 שנה במקצוע בלי להשתנות. ובכל זאת, מורה שבוחרת ללמוד מגלה כי ערוצי התפתחות פתוחים בפניה. המערכת מתגמלת מורים על לימודים והתפתחות. עכשיו עליה לעודד אותם לחבר בין הלימודים שלהם לבין הפוטנציאל העצום של שינוי בית־ספרי, ולהעניק להם משאבים לכך. גם בתוך הליקויים של המערכת הקיימת, מקצוע ההוראה הוא עדיין המקצוע הנפלא ביותר בעולם. עד שיגיעו השינויים המיוחלים ברמה המערכתית, כל מורה יכול למצוא את הדרכים להגביה עוף כדי להביא מרחבים חדשים לכיתות.

פרופ' מושקט־ברקן היא ראש תוכנית "רקמה" לתואר שני בחינוך יהודי־ישראלי בהיברו יוניון קולג' ובאונ' העברית