"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
תודה, סוקניק
דיבורים מהסוג שדיבר אתמול העיתונאי גדי סוקניק בטלוויזיה הם סוג של מתנה • למה מתנה? מפני שהן טורחות להזכיר לנו שהוויכוח הוא עדיין אותו הויכוח על "משתטחי הקברים ומנשקי המזוזות" המתנשא והגזעני
גדי סוקניק | צילום: יוסי זליגר

תודה, סוקניק

דיבורים מהסוג שדיבר אתמול העיתונאי גדי סוקניק בטלוויזיה הם סוג של מתנה • למה מתנה? מפני שהן טורחות להזכיר לנו שהוויכוח הוא עדיין אותו הויכוח על "משתטחי הקברים ומנשקי המזוזות" המתנשא והגזעני

קובי אריאלי
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

"כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק", שרה חוה אלברשטיין. גם במרחב השיח הציבורי ובזירה הפוליטית מתקיימת דינמיקה דומה: כל שנה מתנה, כל חודשיים ביטוי.

דיבורים מהסוג שדיבר אתמול העיתונאי גדי סוקניק בטלוויזיההם סוג של מתנה, ולמרבה הצער מתנה שמתקבלת באופן די רציף ובתדירות של פעם בכמה חודשים. אילולא היה הדבר קורה מעצמו, צריכים היו ימניים שאכפת להם להמציא אותו.

למה מתנה? כדי שאפשר יהיה לנפנף בהתבטאות ולתקוף באמצעותה? חס וחלילה. מבחינה זו טוב היה שלא נאמרה כמובן משנאמרה, ובכלל קשה לי לכתוב על אודות גדי סוקניק שהוא ידידי ומן ההגונים שבאנשי התקשורת. התבטאויות אלה, דווקא במבנה הזה שלהן, הן מתנה מפני שהן דואגות להזכיר לנו את יחסי הכוחות. הן טורחות להזכיר לנו שהוויכוח הוא עדיין אותו ויכוח, ובעיקר - באמצעות המערך האסוציאטיבי הישראלי המפותח הן מסבירות לנו את הזירה.

מי שחושב ש"חברי הכנסת של הליכוד פחות אינטליגנטים מחברי הכנסת של יש עתיד" אינו שונה במשהו מ"משתטחי הקברים ומנשקי המזוזות" ואינו יודע מה הוא מדבר, ומי שלא מחבר בין שני אלו לאמירה אחת, עושה עוול לעניין. "הצ'חצ'חים הם במצודת זאב", אמר פעם מנוח אחד, וכל הקהל הריע. זוכרים? יפה. זו בדיוק אותה אמירה, רק במילים שונות.

ומה שבעייתי הוא לא עצם אמירתה, גם לא זה שהיא חולפת בראש. אנשים חושבים לפעמים מחשבות שנאה על יחידים או על ציבור, וזה לא עוון כל כך גדול. גם אם בורח להם לפעמים, מתנצלים וזה בסדר. האיוולת הגדולה היא בתפיסה הפוליטית שהאמירות האלה מסגירות.

הסאבטקסט שלהן, מעבר להיותו שקרי לחלוטין (חברי הכנסת של הליכוד, כקבוצה וכיחידים, אינטליגנטים יותר מאלה של יש עתיד - לא שזה משנה, אבל חשוב לציין), מתנשא ולפעמים גזעני, הוא מנציח בשלמות את הנרטיב המקושקש שמלווה את שבטי המרכז־שמאל כבר 45 שנה, והוא שקבוצת פורעים לא נחמדים הצליחה לתפוס את השלטון וצריך לעשות הכל כדי להשיב את הסדר על כנו, לחזור לחיים שפויים ונורמליים ולתקן את התאונה.

פעם בכמה שנים מתכנס המחנה הזה מול מסכי המדגם ומגלה, שוב ושוב, שהטעות לא תוקנה ושהעוול ממשיך להתרחש, והוא משתגע.

אילולא היה מנסה פעם אחת להבין ולהפנים שיש כאן עם ובו שבטים ודעות שונות וכבר כמה עשורים שהדעה האחרת, של המחנה האחר, מהווה רוב, והמדינה, מה לעשות, משנה פניה באיטיות - לא היה הדם בין הניצים כה רע, ולא היה איש נעים כמו גדי סוקניק מעמיד את ההשוואה הלא נכונה, לא לגיטימית ולא רלוונטית שהעמיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

קובי אריאלי

בעל טור במגזין

Load more...