"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מה ילמדו בקורסים של פרופ' עריקאת וד"ר מוגריני

,עודכן

לסאיב עריקאת היתה משימה אחת גדולה בימי חייו, להביא לשלום בין ישראל לפלשתינים. אולי לא חלום ילדות שלו, אבל מינוי רשמי מטעם אש"ף כ"מנהל המשא ומתן". עריקאת היה מעורב בתהליך השלום כבר כסגן ראש המשלחת הפלשתינית לוועידת מדריד ב־1991 ולשיחות בוושינגטון בשלוש השנים שאחר כך, והתמנה רשמית לנושא והנותן הבכיר ביותר לפני כ־25 שנים. הוא ייצג את הפלשתינים באוסלו, בקמפ דיוויד ובטאבה, ואפילו באנאפוליס תחת אבו מאזן.

כמעט 30 שנות כישלון רודף כישלון. במקום להביא שלום, הוא הצדיק את האינתיפאדה השנייה, במקום לשפר את מעמד הפלשתינים בעולם - הכיוון הוא שקיעה.

ובכל זאת, השבוע החליטו באחת האוניברסיטאות הטובות בעולם, הרווארד, לבחור בעריקאת כאחד מארבעה עמיתים ממדינות זרות שיעבירו הרצאות אורח בבית הספר קנדי ליחסים בינלאומיים. נראה שגם מוסד מכובד כמו הרווארד נפל לתהום הפופוליזם של השמאל הקיצוני בארה"ב. ישנם אין־ספור דיפלומטים זרים שהתקדמו במשהו להגשמת המטרות שהופקדו בידיהם, עריקאת הוא לא אחד מהם. סביר מאד שהסיבה שנבחר היא לאו דווקא כישוריו המקצועיים, אלא הניסיון של הרווארד להיראות מתקדמים ונאורים. ומעניין מה ג'ון קנדי, שחתר לשלום ותיעב מלחמה, היה חושב על בחירתו של אחד מנאמניו הגדולים ביותר של רב המרצחים יאסר ערפאת לתפקיד בבית הספר הנקרא על שמו.

הנטייה הבעייתית הזו לתגמל אנשים רק בגלל מה שהם מייצגים ולא בגלל מה שהם עושים - או ליתר דיוק בגלל איך שהם יגרמו למוסד שתגמל אותם להיראות - לא נעצרת באקדמיה. היא תקפה גם לוועדה שהחליטה להעניק פרס נובל לשלום לשנת 2009 לנשיא ארה"ב דאז, ברק אובאמה, שכיהן בתפקידו פחות מתשעה חודשים בעת בחירתו. לא רק שלא תרם תרומה משמעותית בתשעת החודשים הללו, אלא שהפרס הוענק לו במקום לאלה שאולי הגיע להם יותר, דוגמת פעילי זכויות אדם באפגניסטן ובסין. אבל מה זה משנה? אובאמה מצטלם טוב.

הבעיה היא שזה לא רק מופרך - אלא גם מסוכן. מה ילמד מר עריקאת את הסטודנטים בבית הספר קנדי לדיפלומטיה של הרווארד? כיצד לתמוך ברצח אזרחים יהודים ולהמשיך להיראות נאורים בפני העולם? כיצד לטרפד שלום פעם אחר פעם, גם כאשר ההצעות נדיבות ביותר? זו דמות המופת ואלה הרעיונות שלאורם תצמח האליטה הדיפלומטית והמדינית של המחר, שכמה מטובי בניה מתחנכים כעת בהרווארד?

אגב, עמיתה נוספת שנבחרה השנה היא פדריקה מוגריני, לשעבר סגנית נציב האיחוד האירופי והממונה על יחסי החוץ של האיחוד. עם עריקאת ומוגריני גם יחד, ייחשפו הסטודנטים לקשת רחבה ומגוונת של דעה אנטי־ישראלית אחת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אופיר דיין

אופיר דיין היא חוקרת ב־INSS ומחברת הספר "אינתיפאדה על ההדסון"

כדאילהכיר