פזמון חוזר של התקרבנות

"להגיד עלי את המילה שמאלנית זאת חוצפה... כי אני פטריוטית. היום המילה 'שמאלן' - היא בוגד". כך העידה ירדנה ארזי ב"אולפן שישי" וסיפקה את יריית הפתיחה לעוד גל מאשים וקורבני מבית היוצר של שארית השמאל הישראלי. טור התמסכנות גנרי הזדהה עם תחושת האימה מהסתת הימין, וקרא לה להיות שמאלנית אמיצה יותר. בטוויטר נולד תיוג חדש: "גם אני שמאלני". 

הראיון נפל כפרי בשל לסלסילת הבאושים של מיואשי ארצנו, עם הסקופ המרטיט שלפיו השיר "חי" הוצע לה לפני עפרה חזה. לפי האנקדוטה הזו, שנלעסה לעייפה אינספור פעמים במאגר המיתוסים הישראלי, ארזי סירבה להופיע עם השיר מכיוון שהיה בו משהו פטריוטי מדי, וזה הפריע לה בתקופה שבה צה"ל עדיין ישב בלבנון וספר הרוגים על בסיס יומי. אכן, פזמון ערב באוזני הפוסט־ציוני המתמרמר.

אבל למה? מדוע כל אמירה שמאלנית חסרת ביטחון מיתרגמת מייד להאשמת נתניהו בסתימת פיות, בייבוש עולם התרבות, בהרטבת שרת התרבות? יכול להיות שירדנה ארזי פשוט נגעה בנקודה פשוטה ומציקה, שלהיות שמאלני זה לא משהו כי השמאל נכשל פוליטית? הובס אידיאולוגית? לא מייצר שום דבר חיובי כבר 30 שנה ומכריז על בוא הפשיזם כבר 40 שנה? אמירות ישנות של נתניהו על השמאל ששכח מה זה להיות יהודים (אבי גבאי טען את זה לפני שנתיים, חבל ללכת רחוק) וציטוט בן 20 של נתניהו אומר ש"הם מפחדים", מוצאים מהקשרם ומתמחזרים מאליהם במקום שבו ראוי היה לעשות חשבון נפש. 

כשירדנה ארזי סיפרה חוויות בערוץ 12, אילה חסון הפכה עולמות בערוץ 13. "הסוד של ירדנה" - כך הבטיחה הכותרת, אינו רלוונטי. הסקופ של חסון, לעומת זאת, משמעותי לחייו של כל אזרח במדינה. האליטה המפא"יניקית התחלפה, אך המעוזים שהותיר הימין בידיה בזירות התקשורת והמשפט ממשיכים לעצב דה־פקטו את סדר היום ואת התודעה. לכן אמירה זניחה של ירדנה ארזי תצית את אש האוטו־מרטיריזציה, בעוד הגילוי המסעיר של חסון יישמט.

אם נתניהו היה משליט פחד ומורא על התקשורת, הנציג הלאומי בפאנל "אולפן שישי" שבו שודרה הכתבה לא היה בודד במערכה, היה יותר ממגיש ימני אחד בטלוויזיה הממלכתית של ישראל, וזמרת "שמאלנית" לא היתה מככבת בטקס המשואות על הר הרצל, זמן לא רב אחרי שחלקה סרטון עם זהבה גלאון. 

בראשית השנה נרצח עלם החמודות דביר שורק ז"ל בפאתי אפרת שבגוש עציון, אוחז בידיו את ספרו החדש של דויד גרוסמן. נער בן 19 עמד מול מאות כותרים ובחר להעניק למורו ורבו דווקא את פרי היצירה של הסופר ואחד מאדמו"רי השמאל. זאת תוצאה של חינוך פלורליסטי, של פתיחות, של הקשבה.

כשתבוא השמיניסטית שגדלה בבית שבו מצביעים לרשימה המשותפת ותבחר להעניק למחנכת שלה בגימנסיה הרצליה את הרומן החדש של אמונה אלון, אדע ששיח חופשי מתקיים בין הימין לבין השמאל. כל עוד זה לא קורה, צווחות ה"אכלו לי, גזלו לי" מעידות על אובדן דרך פנימי, לא על הסתה של נתניהו.