"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כך צומצם חופש הבחירה שלכם

,עודכן

צווחות "געוואלד גזענות", "מחטף הדמוקרטיה" ו"הפיכה!" והדגלים השחורים הנישאים, אינם אלא מסך עשן שמתחתיו מסתתר ניסיון ציני במיוחד להפוך את קולה של ישראל הפריפריאלית, המסורתית, הדתית והחרדית לבלתי רלוונטי.

המטרה של הפלג הניצי בכחול לבן איננה רק לשלוט. המטרה האמיתית של הפלג הזה היא חדירה מוחלטת לחופש הבחירה של כלל אזרחי ישראל. שלח ולפיד החליטו שהם מסלקים מהמפה הפוליטית את נתניהו לצמיתות, ולא מאפשרים יותר לאזרחים לבחור בו. הם לא מסתפקים יותר בהחלטה מי יעמוד בראש מפלגת כחול לבן, הם רוצים להחליט גם מי יעמוד בראש המפלגה הנגדית - ובעיקר מי לא.

והדרך שלהם להשגת היעד סלולה וקלה. השבוע שמענו שופטי עליון אקטיביסטים למדי, כאלה שלא היתה להם שום בעיה עד כה להנמיך את מעמדה של הכנסת, למשל בנכונות לדון בפסילת חוקי יסוד, מהללים לפתע פתאום את כוחה החשוב של הכנסת הקדושה - רק כדי לקדם מהר ככל האפשר את כינוס הוועדות.

האם הם חזרו בהם מאסכולת האקטיביזם הנחוש של בית המשפט? ממש לא. הם פשוט מסירים כל מכשול אפשרי שעלול לסכן את המטרה של שלח ולפיד - לחוקק חוקים פרסונליים (אותם חוקים שהשמאל התקומם נגדם בדציבלים קולניים בשנה האחרונה), שנועדו לסלק את נתניהו מהמפה הפוליטית בישראל - דרך חקיקה לבחירה ישירה.

ושופטי העליון הם רק אביזר עזר אחד שעומד לרשות מפלגת הגנרלים, אביזר הכרחי, חשוב אבל בהחלט לא יחיד. לצידם עומדת גם תקשורת מגויסת שמתעניינת יותר בעלבון האישי שחווה בני גנץ במהלך הבחירות ובשאלה הפסיכולוגית החשובה - עד כמה המשקעים הנפשיים שהעלבון הזה צרב בו יאפשרו לו לחבור לנתניהו.

דומה שהרגישות הגדולה לעלבונו של הבן הפוליטי המועדף מעסיקה את יושבי האולפנים הרבה יותר מהשאלה עד כמה זה דמוקרטי שמפלגה שאין לה רוב קואליציוני מתכננת מחטף פוליטי דורסני דרך חקיקה שתרמוס את בחירתו של הרוב הציוני בישראל.

אבל הדבר האירוני באמת במהלך הזה הוא השימוש בקול הערבי - או ליתר דיוק בטיעון הגזענות. שלושה רבי־אלופים לשעבר משתמשים בקול אנטי־ציוני באופן מובהק כדי לשלול את הבחירה של הרוב הציוני בישראל. אם מישהו יעז לטעון נגד המהלך הזה, הם ישלפו מייד את קלף השוויון ויטענו - בצדק - שהקול הערבי שווה לקול היהודי. אלא שהטיעון הזה דמגוגי מיסודו, כי הלכה למעשה הקול הערבי יבטל בעקיפין בשלב כלשהו את רצון הבוחר של רוב הציבור הציוני בישראל.

המשמעות היא ברורה. בשרשרת המזון הפוליטית/חברתית בישראל, היבא יזבק (מגובה במטריית ההגנה של שלושה רמטכ"לים) תחליט עבור מסעודה משדרות במי מותר לה לבחור ובמי לא.

אם עד עכשיו ישראל הפריפריאלית זכתה לתת ייצוג בכל מוקד כוח אפשרי בישראל, הרי מעכשיו גם הייצוג שלה בקלפי יירמס ויסורס - העדר הנבער לא בוחר נכון, ולכן שופטי העליון יעזרו ללפיד ולשלח לבטל את רצונו. והכל כמובן מתרחש תחת המעטה הקדוש של שמירה על הדמוקרטיה, כלומר שמירה על השמאל שמייצג את הדמוקרטיה המהותית, האמיתית והיחידה.

ואם מישהו יעז לטעון נגד המהלך הזה - הם כבר יניפו דגל שחור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר