לא היה ולא נברא: תגובה לטורו של אמנון לורד

זה עוד לא קרה לי. בוודאי לא ב"ישראל היום". במוצאי השבת, במהדורה הדיגיטלית, אני קורא את דבריו של אמנון לורד ("המוזיאון לתולדות ההסתה", 01.12.2019), שאותו הערכתי כפובליציסט אמין, גם אם דעותינו חלוקות במקרים רבים. הוא ביקר, באופן לגיטימי לחלוטין, את הטור שפרסמתי בסוף השבוע על דברי נתניהו בעקבות פרסום כתב האישום, ואשר בו כתבתי כי ראש הממשלה חצה קווים אדומים.

במקום להתמודד עם הטענה, בחר לורד בעלילה שאין לה ידיים ולא רגליים, וגם משל איננה, על כך שמי שחצה קווים אדומים איננו ראש הממשלה אלא אני, כשהוא מאשים אותי בהאשמה המדהימה כי טרפדתי את השיחות בין ישראל לפלשתינים שהתקיימו בוושינגטון בראשית שנות ה־90 במסגרת תהליך מדריד, כדי לאלץ את ראש הממשלה דאז, יצחק רבין הי"ד, לאמץ את תהליך אוסלו. במילים שלו: "ביילין שותף בהדרכת הפלשתינים כיצד להכשיל את ערוץ המשא והמתן בוושינגטון, כדי להכריח את רבין להיות מחויב להתהליך אוסלו".

מובן שאין שום קשר בין ראש ממשלה, הנאשם בשוחד, והמתלהם נגד שומרי הסף כאחרון העבריינים, לבין מהלך מדיני שנעשה, לכאורה, כדי להעדיף ערוץ שיחות אחד על פני משנהו, אבל הייתי צריך לקרוא את השורות הללו, המופרכות לחלוטין, פעמיים כדי להאמין שכתב אותן פרשן מדיני כמותו.

להלן העובדות: יזמתי את תהליך אוסלו באפריל 1992 כדי ללבן בו את המחלוקות שנתגלעו בשיחות וושינגטון בין המשלחת הישראלית לבין המשלחת הירדנית־פלשתינית. האמנתי שאפשר להתגבר עליהן בשיחות ישירות עם נציגי אש"ף, שיתקיימו אם תנצח "העבודה" בראשות רבין בבחירות יוני אותה שנה, ולאחר שהכנסת תבטל את החוק שאסר מגעים בין ישראלים לבין אנשי אש"ף.

יום לאחר ביטול החוק בקריאה שלישית החלו השיחות בנורבגיה בין שני נציגים (ד"ר יאיר הירשפלד וד"ר רון פונדק ז"ל), שלא ייצגו את ישראל באופן רשמי, כדי לבדוק את ההיתכנות לקיים ערוץ חשאי לפתרון הבעיות, להביא את הפתרונות אל המשלחות הרשמיות בוושינגטון לצורך חתימה על הסכם ביניים, מבלי שהעולם יידע, לא אז ולא אחר כך, על קיומו של ערוץ כזה (והיו ערוצים כאלה בעבר, שקיומם לא נודע עד היום).

את שמעון פרס, שהייתי סגנו במשרד החוץ, עדכנתי רק לאחר שני סבבים באוסלו, ורק לאחר שהיה בידינו נייר מוסכם ראשוני עם הצד הפלשתיני. הוא ביקש אישור מרבין להמשיך בערוץ הבלתי פורמלי. ראש הממשלה הסכים לכך, לא רק משום שחשש פן לא יעמוד בהבטחת הבחירות שלו להגיע להסכם עם הפלשתינים בתוך שלושה עד שישה חודשים, אלא משום שרצה להשתמש בערוץ מול אש"ף כדי להבטיח את המשך השיחות עם המשלחת הירדנית־פלשתינית בוושינגטון, שיחות שהופסקו עקב גירוש פעילי חמאס לגבול לבנון בדצמבר 1992. ערוץ אוסלו הביא לחידוש השיחות בוושינגטון פעם אחר פעם, ומי שהחליט להפוך ערוץ אחורי זה לערוץ הראשי היה רבין, לאחר שהחלטנו על הכרה הדדית בין ישראל לאש"ף.

הקונספירציה המיוחסת לי, לטרפד שיחות מדיניות לשלום בערוץ אחד כדי לקדם ערוץ אחר, היא בלתי נתפסת, ואני מצפה ממי שהעלה אותה לבקש על כך מחילה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו