"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שני מנהיגים במראה

,עודכן

הוא עמד על הבמה בוועידת ג'יי סטריט ודיבר את עצמו, את מי שהוא באמת, את מה שהוא מאמין בו. "אני קורא לבני גנץ: היה אמיץ כפי שהיה רבין, ולכבוד יהיה לי להיות אמיץ כפי שהיה תאופיק זיאד", אמר איימן עודה מול קהל של למעלה מאלף יהודים אמריקנים. "בואו נעבוד יחד כדי להשאיר מורשת משותפת: אנחנו נהיה הערבים והיהודים שסירבו להיות אויבים. הגיעה עת האומץ, אני מחפש לה שותף".

כל העיניים נשואות אל בני גנץ. כולם תוהים אם יהיו בו הכוח והאומץ לעשות מעשה ולהקים ממשלה צרה בתמיכת הרשימה המשותפת, מה יחשבו עליו, כיצד זה ישפיע על הלגיטימיות של ממשלתו. אבל איש לא מדבר על עודה, על הקשיים שלו: תמיכה בממשלה שהעומד בראשה הוא רמטכ"ל לשעבר, חבירה למפלגה שבה חברים יועז הנדל וצבי האוזר, מאדריכלי חוק הלאום.

עודה וגנץ הצליחו בבחירות האחרונות בזכות אותו אדם - בנימין נתניהו. אצל שניהם זאת היתה הצבעת מחאה של ציבורים שרצו להביא לסיום שלטונו של ראש הממשלה הנוכחי, שמאסו בדרכו ובהתנהלותו. וזה לא משנה אם מדובר במצלמות בקלפיות או בשיחות עם נוני מוזס, בשורה התחתונה גם אלה וגם אלה רצו לראות את נתניהו הולך הביתה. אלה ואלה הרגישו שדי, מספיק, הגיעו מים עד נפש.

ואז הגיעו התוצאות ועימן הניואנסים. בשביל קמפיין מספיקה אמירה כללית, בשביל לכונן ממשלה חייבים להתחיל לפרוט לפרוטות. ואז צפות הבעיות, צפים ההבדלים. לתרגם כעס וזעם למנדטים זה הרבה יותר פשוט מלמצוא קווים משותפים כדי לחבר את המנדטים האלה יחד.

הלבטים והקשיים של עודה הם תמונת ראי של הלבטים והקשיים של בני גנץ. גנץ מתקשה לשווק ממשלה בתמיכת הערבים, עודה מתקשה לשווק תמיכה בממשלת גנץ. שניהם צריכים להצדיק את היד המושטת, להתגבר על שנים רבות שבהן טיפוח איבה בין יהודים לערבים הפכה משימה לאומית.

באותה מידה, מי שהפכו לפנים של אזרחי ישראל הערבים היו חברי כנסת דוגמת חנין זועבי. לך תייצר שת"פ עם אישה שעמדה על המרמרה בזמן שחיילים הותקפו באלות. ופתאום נגזר על בני גנץ להסביר שעודה הוא לא זועבי, ועל עודה להסביר שגנץ הוא לא נתניהו. ואין קשה יותר למנהיגים מלייצג בפני הציבור שלהם עמדה שהיא במהותה שונה מהנרטיב ותפיסת העולם הרווחת, להתמודד עם הסטריאוטיפים ומשקעי העבר. לשם כך נדרשים כוח ואומץ. ומנהיגים שמוכנים להגיד לקהל שלהם גם דברים שקשה לשמוע. וסבלנות, הרבה סבלנות. וידיעה והבנה שכל מהלך פיוס היסטורי מתחיל באנשים שמאמינים שזאת הדרך היחידה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר