"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אהבת ישראל שהשמאל לא שכח

,עודכן

בראיון לעמית סגל, הסביר צביקה האוזר מדוע בחר לעזוב את מחנה הימין ולעבור לצד המאמץ להחליף את נתניהו: "צריך לזכור מה היו שני הדגלים שהימין הניף תמיד. הראשון היה ארץ ישראל… והשני היה אהבת ישראל. ואת זה הימין שכח".

המהלך הלוגי לפי האוזר: הליכוד הנוכחי שכח מה זו אהבת ישראל והפך ל"מפלג ומשסה", עד כדי כך שעדיף כבר ממשלת מרכז־שמאל שתתקן את העוולה. זאת, אף על פי שממשלה כזו עלולה לפגוע בעקרונות אחרים שהאוזר (מקדם חוק הלאום) רוצה שנאמין שחשובים לו.

ובכן, אדרבה, הבה נדבר על פילוג, שיסוי ואהבת ישראל. בראשות מפלגתו החדשה עומד אדם שבנאום הבכורה שלו כינה את נתניהו - מנהיג שנבחר בבחירות דמוקרטיות - "מלך" עריץ, ובכך סימן את בוחריו (כמיליון איש) כנתינים חסרי מוח. "אהבת ישראל". שותפו החדש, יאיר לפיד, טבע את האמרה שלפיה הכסף קבור "בין איתמר ליצהר", אצל המתנחלים האהובים. הוא גם כתב בעבר שההתנתקות נועדה ללמד את המתנחלים "שיעור בצניעות". ומהי עקירת שמונת אלפים יהודים מביתם למען קניית הרגלים דמוקרטיים? אהבה נמדדת בהשקעה.

גם יעל גרמן מתמחה בפילו־ישראליה, עד שהשוותה את חוק הלאום לשואה, וממילא את יוזמיו למחולליה. עוד קזנובה־ישראל הוא עפר שלח, החושב שהמתנחלים הם "אדוני הארץ" ואת דעותיו על החרדים עדיף לשמור ל"ולנטיינס".

ככלל, אם שואפי הרק־לא־ביבי שאליהם חבר האוזר תתממש, אולי יזכו להרבות באהבה ביחד עם מפלגות העבודה ומרצ. אפשר למצוא שם את תמר זנדברג, שליבה נמלא על גדותיו עד שנאלצה לפרוק את רגשותיה על קבר ערפאת, וכינתה את הימין "חברים של נאצים". אפשר יהיה גם לחולל בכרמים עם סתיו שפיר ומרב מיכאלי, שאהבתן העמוקה ליזמים בעלי הון, דתיים ומתנחלים, אינה יודעת גבולות. זאת, עוד לפני הפגנת החיבה והכבוד העמוק שרוחשים בשמאל למזרחים, מסורתיים, יוצאי רוסיה וכל היתר.

אם התסריט האופטימי ביותר יתממש, וגם הערבים יצטרפו לגוש החוסם משמאל, אפשר יהיה לפתוח בנשף בלתי נגמר של אהבת ישראל, רעות וסולידריות לאומית. עם טיבי על הבס ועודה בגיטרות, יהיה לנו וודסטוק של ממש.

רק לפני ימים אחדים זכתה יפעת ארליך לשבחים חוצי בראנז'ה, על כך שעזבה את הבית היהודי לאחר האיחוד הטכני עם עוצמה יהודית. "היא נאמנה לעקרונותיה", אמרו. ובכן, אם עקרונותיו של האזור הם אהבת ישראל, הרי שאחרי האיחוד עם "יש עתיד" של לפיד והדיבורים על גוש חוסם עם הערבים ומפלגות השמאל, חובת ההוכחה חלה עליו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר