פרשת יתרו: על ביקורת וענווה

סיפור יתרו הוא סיפור מופת, הכולל בתוכו ערכים של קבלת האחר, הומניות וחוכמת האדם.

שואלים חכמים, מה שמועה שמע יתרו אשר בעקבותיה בחר להצטרף לעם ישראל? אחד אמר: מלחמת עמלק שמע ובא, אחד אמר: מתן תורה שמע ובא, ואחד אמר: קריאת ים סוף שמע ובא (מכילתא, שמות, פרק יח). וכללו של דבר - שמע על ייחודו של העם ועל בחירת ה' בעם ישראל, ובא.

אף שבמעמד כזה היה עלול לגבוה ליבו של עם ישראל, דווקא אז התגלו שני יסודות מופלאים:

האחד: קבלת הפנים שלה זכה יתרו, זאת כאשר עדיין לשמו צמוד התואר "כהן מדיין". אף שזה עתה זכה העם למעמד של עם נבחר, לא שכח העם את זכויותיו של יתרו וחיבקו אל חיקו. פרשה זו מעבירה מסר ברור בכל הנוגע ליחסי העם הנבחר עם יתר אזרחי העולם. ככתוב, כל ראשי העם ישבו "לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (יח, יב). קבלת האדם באשר הוא אדם, לא הוסתרה אלא נעשתה ברוב עם, לפני האלוקים.

היסוד השני: בפסוק י"ח מספרת לנו התורה "וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב". הכבוד אשר ניתן ליתרו לא היה אפוא מן הפה ולחוץ. יתרו, אשר מגיע מן החוץ, זוכה ורואה ליקויים בעבודתו של משה, והוא אינו נשאר אדיש לכך. יתרו אף אינו מסתפק בתיאור הליקוי אלא גם מציע את תיקונו. משה אינו סבור כי האמת בחיקו בלבד, אלא שומע ולומד מכל אדם. צא ולמד, שכדי שביקורת תתקבל בלב פתוח, נדרשת מידת ענווה, הן מצד המבקר והן מצד המבוקר. על כך אפשר להוסיף גם את דברי חכמים, "חכמה בגויים - תאמין", ובלשונו של הרמב"ם בהקדמתו לשמונה פרקים - "שמע האמת ממי שאמרה". √

*השופט (בדימוס) יוסף שפירא הוא מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור

*הטקסט פורסם בשנת 2015 במסגרת קריאת פרקי התנ"ך באתר מיזם 929

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו