זו כבר לא אותה הדמוקרטיה שהכרתי

הורי אמי והורי אבי הגיעו לישראל בשנות ה־20 ממזרח אירופה, כמו רבים מאחיהם שעלו בחמש העליות שקדמו למדינה. הם הגיעו מארצות שלא ידעו דמוקרטיה אלא מלכים עריצים, קיסרים ונסיכים, חלקם היו מוכנים להשלים עם קיום היהודים תחת שלטונם, וחלקם היו שונאי יהודים, והשתמשו בשנאתם זו כדי לשלהב את האחרים ולאחדם. הסיפור על האשכנזים שהגיעו לישראל ממסורות דמוקרטיות, לעומת יוצאי ארצות ערב שהגיעו ממסורות סמכותניות, הוא אחד העיוותים הגדולים של תולדותינו. כולנו המצאנו כאן את הגלגל.

הדמוקרטיה שלנו נבעה בעיקר מן העובדה שעד קום המדינה לא היו למנהיגי היישוב היהודי כלים לאכוף את סמכותם, והדרך היחידה לעשות זאת, בהנחה שלא עלה בדעתם להקים כאן שלטון אימה המחסל את המתנגדים לו, היתה להעניק לכל דעה מרחב ביטוי ולאפשר את ההתמודדות בין העמדות השונות - בקלפי. לכן היו הבחירות יחסיות, ולא העניקו יתרון גדול מדי לרוב, לכן היה אחוז החסימה נמוך כל כך. לכן הוענקו כאן זכויות לפרט יותר מאשר ברוב מדינות העולם.

היתה לנו דמוקרטיה המוגדרת - בגורמים העורכים דירוג שנתי של דמוקרטיה ומשווים מדינה למדינה - כפגומה, אבל דמוקרטיה. היה פרוטקציוניזם פוליטי והיו העדפות לאנ"ש (אנשי שלומנו). תחנת הרדיו האזרחית היתה יחידה במשרד ראש הממשלה, ותחנת הרדיו הצבאית היחידה - בפיקודו של צה"ל. את המכתבים מהצבא פתחה הצנזורה, בהותירה מדבקה גדולה המודה בכך שעינו של האח הגדול רואה הכל, והעיתונות היתה מעבירה אליה כל ידיעה רלוונטית, וכך גם נעשה בספרים. מישהו שכח לבטל (עד היום) את מצב החירום שהוכרז ב־19 במאי 1948, ולא חדל מאז אפילו ליום אחד, והמאפשר לשלטונות להפשיט אותנו, ללא כל אישורים מיוחדים, מנכסינו ומחירותנו, ולהפקיעם לטובת החירום.

אבל במשך השנים בוטל הממשל הצבאי על הפלשתינים, והרבה מן האותיות שאפשרו לשלטונות לפגוע בזכויותינו הפכו, במידה רבה, אותיות מתות. הזכויות הורחבו, השלטון עבר מיד ליד באורח מופתי, ובית המשפט שמר על עצמאותו וחיזק אותה. כוחה של העיתונות התעצם, הכנסת לא הקלה על חייה של שום ממשלה, וועדות חקירה הביאו - במישרין או בעקיפין - לסיום הקריירה הפוליטית של אנשים חשובים מאוד.

מי ישמור על מה שבנינו?

המשך השליטה הישראלית בשטחים שכבשנו ב־1967 מוריד את מקומנו בדירוג הדמוקרטי העולמי, ולהמשך שליטה זו יש השלכות על ההתנהגות בתוך ישראל. העובדה שקרן קיימת לישראל עדיין מחכירה אדמות ליהודים בלבד היא כתם שחור על הדמוקרטיה הישראלית, וכך גם העובדה שמדובר בדמוקרטיה היחידה בעולם שאין בה הפרדה בין דת למדינה.

הדמוקרטיה הישראלית נראתה כניסיון שהתפתח באופן חיובי, הרחיב את זכויות המיעוטים והעניק תחושה לאנשים כי אינם נרדפים, ושאם הם נפגעים, יש תמיד אל מי לפנות. אלא שמי שהתפתחות הדמוקרטיה והתחזקות "שומרי הסף" הטרידו אותם, פועלים במרץ כדי להפוך את הדמוקרטיה שלנו ל"לא ליברלית", כפי שמגדיר זאת ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה. אבל אם המשטר אינו ליברלי הוא אינו דמוקרטי.

השבועות האחרונים היו שיאו של מהלך בן שלוש שנים ליצור כאן משטר של דמוקרטיה פורמלית, המתמקדת בבחירות ובזכויות הרוב, מצמצמת את זכויות המיעוטים היהודים והלא יהודים, ומגבילה מאוד את קולה של החברה האזרחית, על ידי הפגיעה בעמותות המתריסות כנגד מדיניות הממשלה, הגבלת זכות העמידה בבית המשפט ושינוי אופיו של בית המשפט. חקיקת חוק יסוד: הלאום, תוך התעלמות בוטה מאופייה הדמוקרטי של המדינה ומעקרון השוויון, היתה הקש ששבר את גב הגמל. זה אינו מהלך לגיטימי לאיזון חוקים אחרים, זו סתימת גולל.