רדידות השיח הציבורי: אז אתה ימני או שמאלני?

גם הוא היה הרבה שנים בארה"ב. התחתן שם, ילדים, בסוף זה נגמר ביניהם והוא חזר לארץ. ואנחנו מדברים על הבדלי המנטליות והגעגועים למשפחה ועל זהות ושייכות. ואז הוא שואל "את ימנית או שמאלנית?"

והנה זה כבר בינינו, ביני לבין מתווך הדירות החביב שלמולי. וכל מה שהיה שם לפני, כל מה שנבנה בין בני אדם שמדברים מילים של אותיות גרוניות ומספרים סיפור משותף, הנה זה כבר נעלם ואיננו, נבלע בחלוקה שאין בלתה: ימין ושמאל. שמאל ימין. הנרטיב הציוני החדש, הכותרת שאין לה תת כותרת, שני צדי האור שנחצה לשניים על ידי הנהגה שמאמינה בחלוקת העם במקום בחלוקת הארץ; שהעומד בראשה הוא קוסם אמיתי, הוא לא חוצה את הנהר אלא מפלג אותו.

יהיו מי שיגידו שהפולמוס וההתפלפלות הם חלק מהדי אן איי של העם היהודי. שלאורך כל הדורות המחלוקות היו שם ומה זה משנה אם מדובר ביהודה וישראל, בית הלל ובית שמאי או ימין ושמאל. אבל העובדה היא שבמשך שלושה ימי ביקור עבודה בארץ, שבו פגשתי הרבה מאוד אנשים, שאלת ה"ימנית או שמאלנית" עלתה לא פעם ולא פעמיים. והכינויים הללו, ההגדרות, הופיעו בכל מקום, השתלטו על השיח, הכתיבו אותו.

ברדיו מדברת אישה על סוגיית מבקשי המקלט. היא מדברת יפה, בהיר, רהוט, לבה כבד, כאבה אותנטי. "איך זה יכול להיות שרק השמאל בעדם" מתפרץ עליה המראיין. ובמחי יד, סוגיה עקרונית שפנים רבות לה, שמעסיקה מדינות רבות בעולם ונוגעת בשאלות עמוקות של עבר והווה וזהות יהודית, הנה גם היא כבר רק כותרת.

אי אפשר כבר לקיים דיון מהותי ועקרוני, כי מה שתגיד כבר לא משנה, לא חשוב, אתה לא אדם עם עמדה מגובשת בנושא ספציפי, אתה שמאלן.

ובבר התל אביבי הוותיק שמרבית אורחיו אמנים ושחקנים ויוצרים, שם כבר החבר "הימני" שלי שפניו מוכרות, הוא בחזקת אויב. ויהיה מי שיזהה ויסתער עליו באסופת קלישאות שאין לה דבר וחצי דבר עם האיש רחב האופקים שוויכוחיי אתו מרים ונוקבים. והמסתער לפתע מוצא לנכון לציין שהוא "לא שמאל, יותר מרכז", כאילו ששאלנו, כאילו חייבים להבהיר ולהצהיר, כאילו שעמדתו ראויה יותר כי הוא לא "סתם" עוד "שמאלן".

החלוקה הזאת, החובה לתפוס צד, היא אם כל חטאת. היא תוצר של הנהגה ומנהיג שכל אמירה שלהם היא בבחינת "הלנו אתה אם לצרינו". החלוקות הללו, השיסוי של קבוצה בקבוצה, משרתות אותו פוליטית. של תהליך שהחל בלחישה על אוזנו של הרב כדורי, שכנראה לא ידע מי הוא יהודי וצריך היה להזכיר לו, ומגיע לשיאו בימים אלה וקורע את החברה הישראלית לגזרים.