פסטיבל תרבות ישראלית TLV in LDN, אשר התקיים בלונדון במשך חמשת הימים האחרונים, היה להצלחה גדולה. אירועי הפסטיבל נועדו להכיר לבריטים את ישראל האמיתית, ישראל מלאת החיים והיצירה שאנו חווים בכל יום, אך שאינה נשקפת מבעד לכותרות המכוונות של התקשורת הבינלאומית. המאבק סביב תדמית ישראל שמתנהל בשנת ה־100 להצהרת בלפור אינו פחות קשה מזה שנוהל שם בראשית ימי הציונות. אולי אפילו קשה יותר, כי החזית שניצבת מולנו השתנתה - היום היא מורכבת מעירוב מוזר של אנטישמים, ג'יהאדיסטים ובעיקר בורים. הבורות הפכה לאחד הכלים היעילים של שונאי ישראל בניסיון לשטוף את מוחם של מיליוני אזרחים מהשורה, רחוקים מעובדות החיים של ישראל והמזרח התיכון. לציבור נעדר כל ידע והתרשמות קל לשקר, קל להציג לו את המפעל הציוני כקולוניאליסטי ונטול שורשים בארץ הקודש, קל לשווק לו את ישראל כמקור הרוע.
מעבר להיבט האמנותי, תרומת הפסטיבל היתה ביכולת לספר את הסיפור שלנו ללא מתווכים. שוק אוכל ישראלי תוסס, מופעי מוזיקה ישראלית בשלל סגנונות, אופנה "כחול־לבן" ואפילו מסיבת חוף נוסח תל אביב - העושר התרבותי של המדינה היהודית ניפץ לא מעט דעות קדומות שהשתרשו בקרב תושבי הבירה הבריטית. עשרות אלפי מבקרים סקרנים לא נרתעו מקמפיין פעילי BDS שביקשו להחרים את האירועים. המאמץ שלהם להכשיל את הפסטיבל התברר כחסר השפעה לחלוטין. לדרישת נציגי הקהילה היהודית של בריטניה אף עיריית לונדון נרתמה למערכה: הפוסטרים המסיתים בגנות הפסטיבל שהודבקו על גבי תחנות אוטובוס על ידי הפעילים הפרו־פלשתינים, הוסרו במהירות וביעילות.
אחרי ההצלחה בלונדון ברור שנחוץ להביא אירועים דומים גם למקומות אחרים. רצוי שגם בבירה הבריטית ייערכו עוד ועוד אירועים שחושפים לקהל את כל הצדדים המופלאים של התקומה היהודית בארץ ישראל (ויש רבים כאלה, רבים מספור). אין הכרח להגביל את עצמנו לתרבות ואמנות. לישראל יש מה להראות בעולמות תוכן מגוונים. ככלל, צריך להגביר את הנוכחות הישראלית בזירה הציבורית ברחבי העולם. לנראות הזאת יש ערך בפני עצמו. אין לנו מה לחשוש מן העימותים האפשריים עם מבקשי רעתנו. פעילים אנטי־ישראלים ממילא נוכחים ונראים לעין. אם נשאיר להם את הזירה, כפי שעשינו בעבר, נפסיד את הציבור הניטרלי והלא־מעורב, שכמעט תמיד מהווה רוב גדול בכל אוכלוסייה.
ישראל נכנסה לשנת ה־70 לקיומה המחודש והופכת למדינה רבת הישגים. יש לנו במה להתגאות, וכשרוצים - יש לנו גם משאבים כדי להביא את פירות גאוותנו לעולם. בשלב הזה ניתן לתרגם את העוצמה המדעית והתרבותית של ישראל ל"עוצמה רכה" ולרתום אותה לחיזוק מעמדנו במערכת הבינלאומית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו