אגדה בחייו ובמותו

כיצד היה קולו של אדם אחד לקולה של מדינה שלמה? מדוע עשרות מיליוני צופים המתינו לקולו של וולטר קרונקייט, מגיש החדשות של רשת סי.בי.אס, ולמעשה פסקו ממנהגם זה, לאחר שפרש מהגשת מהדורת חדשות הערב, בשנת 1981, והוא בן 65-

התשובה לחידה טמונה באישיותו: הוא היה שדר טלוויזיה לא יהיר, ולמשך 30 דקות, מדי ערב, הקרינה אישיותו את מה שהאמריקנים אוהבים - "שכל ישר", ללא התחכמויות. קרונקייט לא התכחש לפטריוטיזם של האמריקנים, תוך שהטיח בפרצופם גם אמיתות לא נעימות, לפי מיטב שיפוטו המקצועי.

למעשה, המחצית השנייה של המאה ה-20, בעיקר בארה"ב, היתה "המאה של קרונקייט"; רצח הנשיא קנדי, מלחמת וייטנאם, המאבק למען שוויון זכויות לשחורים, רצח מרטין לותר קינג, שיגור האדם לירח. למזלם של האמריקנים, באותם ימים סוערים הושב על כס "עוגן-החדשות" אדם כמותו: קר רוח, בעל שכל ישר ודובר אמת - גם כשקשה.

הוא היה אמיץ, והמציא את "חוסר האובייקטיביות" של מגיש החדשות. למשל, לאחר ששב מסיקור מלחמת וייטנאם, אמר לצופיו כי אמריקה לא תוכל לנצח במלחמה זו. אמר, ואמת ניבא. כאשר שמע הנשיא ג'ונסון את תחזיתו של קרונקייט, אמר לעוזרו: "אם איבדתי את קרונקייט - איבדתי את אמריקה".

בעידן של ספקנות, ידעו הכל כי יד יציבה מנווטת, אם לא את אמריקה לפחות את הדיווח על המתרחש. אומה שלמה שמה את מבטחה בעיתונאי, בשדר טלוויזיה. ספק אם תופעה זו חזרה על עצמה מאז. בעידן קרונקייט הציבור, ככלל, אהד את התקשורת, אהב את קרונקייט, הרעיף עליו כבוד ואהבה. היום, לעיתים קרובות, התקשורת היא מושא לסלידה.

קרונקייט לא התחכם. הוא שידר נוסח אחד מדי ערב: "הביטו בי, אני אחד משלכם". הוא לא בוש להתגאות במולדתו, יחד עם כל המגרעות. קרונקייט הוכיח גם אמת מקצועית חשובה, במיוחד לקברניטי התקשורת האלקטרונית של ימינו: מגיש חדשות חייב לצמוח משדה הסיקור, עליו להיות עתיר ניסיון עיתונאי, להזיע עם החיילים, להתחכך עם מנהיגים - חלילה לא דוגמן. לא בכדי מותו היה לכותרת חדשותית חשובה בעולם כולו. כי עוד בחייו, היה וולטר קרונקייט לאגדה, ואגדה זו לא תמות גם לאחר מותו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו