עם פתיחת סבב ההתייעצויות של הנשיא לקראת הקמתה של הממשלה החדשה, אין כמעט ספק שבנימין נתניהו יעמוד בראש הממשלה הבאה. השאלה היא בראש איזו ממשלה יעמוד - ממשלת ימין/חרדים או ממשלת אחדות לאומית?
לכאורה, ממשלת אחדות היא ממשלת שיתוק לאומי. למעשה, דווקא ממשלת ימין עם אופוזיציה חזקה של קדימה והעבודה עלולה להיות ממשלת שיתוק. לאופוזיציה תפקיד חשוב מאוד בדמוקרטיה, ובכל זאת - בשעה המיוחדת שבה אנו נמצאים היום, האחריות מחייבת הקמת ממשלת אחדות לאומית רחבה. ממשלה כזאת, גם אם תהיה מסורבלת ותהליך גיבוש ההסכמות בה לא יהיה פשוט, היא הממשלה הטובה ביותר לקבלת ההכרעות הקשות באתגרים הסבוכים הניצבים לפתחנו.
במהלך הקדנציה הקרובה של הממשלה עלולה איראן להפוך למעצמת גרעין אזורית המאיימת על קיומה של ישראל. זהו אחד האיומים הקשים על המדינה מאז הקמתה. אם תיכשלנה הדרכים הדיפלומטיות והסנקציות לא תשגנה את התוצאות המקוות, ייתכן שכדי להסיר את האיום הזה לא יהיה מנוס מלפעול בכוח. פעולה כזאת עלולה לגרור תגובה קשה וכואבת מצד איראן ושלוחותיה בלבנון ובעזה. פעולה כזאת עלולה גם להביא לפגיעה קשה במעמדה הבינלאומי של ישראל. רק לממשלת אחדות רחבה, שישתתפו בה כל הגורמים המרכזיים בעם, תהיה לגיטימציה לקבל הכרעה היסטורית כזאת. השיקול הזה חייב לעמוד מעל לכל שיקול אחר.
העובדה שזוהי מערכת הבחירות השנייה ברציפות שאין בה מפלגות גדולות ושלמפלגת השלטון יש פחות מרבע מהמושבים בכנסת אינה מאפשרת יציבות שלטונית, ומחייבת שינוי בשיטת המשטר בישראל. רק ממשלת אחדות רחבה תוכל להוביל שינוי ברוח זו. הצורך ביציבות שלטונית מחייב את דחיית רעיון הרוטציה.
הקושי העיקרי בהקמתה של ממשלת אחדות לאומית הוא חילוקי הדעות בין המפלגות בסוגיית התהליך המדיני עם הפלשתינים ועם סוריה.
כיוון שבלאו הכי אין לנו פרטנר לשלום, בוודאי לא בתנאים סבירים למדינת ישראל, ניתן לדחות בשנים אחדות את העיסוק בכך ולהתמקד באתגרים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים הניצבים לפתחה של ישראל, ועליהם ניתן להגיע להסכמה בין המפלגות הציוניות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו