ליברמן לא רשאי לוותר על אזרחים

טוב ששר הביטחון אביגדור ליברמן התראיין לעיתון הפלשתיני "אל־קודס", וטוב שחזר שם על מחויבותו לפתרון שתי המדינות. טוב גם שהביע נכונות להשקעות בתשתית של רצועת עזה אם יוסר איום הטרור משם. רע מאוד שחזר על דבריו באשר לכך ש"ישראל אינה זקוקה לאום אל־פחם". כאשר שר הביטחון אומר דברים כאלה, גם אם הוא מייצג חמישה ח"כים בלבד, וגם אם אין סיכוי למימושם, יש בכך פגיעה מיותרת במאות אלפי אזרחים ישראלים ונזק מיותר לחלוטין לתדמית המדינה.

בתום מלחמת השחרור נמצאו כל תושבי המשולש הצפוני, שממזרח לשרון, מחוץ לגבולות ישראל. בדיונים עם נציגי ממלכת ירדן, שהתקיימו ברודוס ב־1949, ביקשו נציגי ישראל לספח אל המדינה הצעירה את אום אל־פחם וסביבותיה כדי להשתמש בכביש ואדי ערה בעל החשיבות הרבה. בתמורה ויתרה ישראל על שטחים שהיו בשליטתה ליד בית שאן ובדרום הר חברון.

ישראל כפתה על רבבות הפלשתינים, שחיו באזור המסופח־בהסכמה, את אזרחותה, וממילא - גם את הממשל הצבאי שהנהיגה על רוב ערביי ישראל, אשר היה כתם בעברה ושהוסר רק בסוף 1966. אזרחי ישראל החדשים לא ביקשו זאת מידינו, ממש כשם שלא ביקשו להסתפח אלינו. במשך השנים הפכו חלק מן החברה הישראלית. הם לומדים ומלמדים באוניברסיטאות, הם אחיות, אחים ורופאים בבתי החולים, הם רוקחים, הם ח"כים ושרים, עיתונאים, סופרים, שחקנים ואמנים, יש להם דרכון ישראלי בלבד, ורובם הגדול מבקש להתערות בחברה הישראלית, תוך שמירה על ייחודו.

מבחינת החוק הישראלי, אין לממשלה סמכות ליטול את אזרחותם של האנשים הללו, והרי כל מטרתו של ליברמן היא למנוע מהם להצביע לכנסת, ולא לוותר על הריבונות בוואדי ערה. בישראל אפשר לשלול אזרחות רק ממי שבעת קבלת אזרחותו מסר נתונים כוזבים על מנת לזכות בה, וממי שעשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינה. במשולש הצפוני יש 300 אלף איש. במה, בדיוק, יאשים אותם שר הביטחון כאשר יעמוד על הפיכת הסכמי רודוס, ועל הצרת המותניים הצרים בין כה וכה של מדינת ישראל כדי להיפטר מעולם של האזרחים הללו?

מעבר לשאלה המוסרית באשר לקביעה הבוטה כי המדינה אינה זקוקה למאות אלפי תושבים המהווים חלק מן הרקמה החברתית והכלכלית שלה, תושבים אשר רובם ככולם אינם רוצים להיפרד ממנה, גם אם יש להם ביקורת לא מעטה על אפלייתם; מעבר לשאלה החוקית הפנימית אשר אינה מאפשרת מהלך כזה, מדובר במהלך שלא יתרחש במציאות, וכל כולו אך גרימת נזק בינלאומי נוסף לתדמית הישראלית, ובעיקר - לתחושה של חמישית מאזרחי ישראל כי מעמדם אינו מובטח וכי אינם רצויים כאן. הממשלה חייבת להתנער מן הדברים ולהבהיר (כפי שאירע בנאומי ליברמן כשר חוץ בעצרת האו"ם) כי הוא מדבר מהרהורי ליבו האישיים.