צרפת: ועכשיו חוזרים למציאות

האם "יורו 2016" היה טוב או רע לצרפתים? תלוי את מי שואלים ברחבי הרפובליקה, שתציין מחרתיים את יום הבסטיליה (14 ביולי) - בשמחה ובששון או בצער וביגון.

לפני תחילת הטורניר, צרפת היתה מבוהלת. ברחבי המדינה התפשטה כמו בשדה קוצים מחאת "חוק העבודה" החדש של הסוציאליסטים. האנרכיסטים, המשתייכים לתנועת האנטי־גלובליזציה ממדינות שונות באירופה, ניצלו את המחאה כדי להצית את רחובות פאריס. הטרור האיסלאמי, אחרי פיגועי נובמבר 2015 ורצח זוג השוטרים בביתם לפני חודשיים, איים על האליפות המתקרבת. הנשיא פרנסואה הולנד המשיך בעקביות לצנוח בסקרים, בזמן שהימין לא הצליח עדיין למצוא מועמד מתאים לבחירות לנשיאות ב־2017. הימין הקיצוני המשיך בינתיים להתחזק והשמאל הקיצוני להרעיש. לא פלא שבכל הבלאגן הזה, אפילו נבחרת הטריקולור לא הצליחה להדליק את ההמונים.

כשהחלו המשחקים, כמו במטה קסם הצליח כדור אחד עגול לשנות הכל. פתאום דגל הטריקולור, נכס (משום מה) של החזית הלאומית של מארין לה פאן (ימין קיצוני), התנחל בכל בית. כל ניצחון של צרפת השכיח את הצרות. הניצחון בחצי הגמר על גרמניה החזיר את צרפת למעמד של אימפריה מבחינת האזרח ברחוב. ואז הגיע הגמר. פורטוגל, שכמעט לא ניצחה משחק ב־90 דקות, היתה היריבה המפתיעה. צרפת, למרות רונאלדו, היתה פייבוריטית. זה כבר היה צריך להדליק נורה אדומה. כמה שבתרבות הצרפתית לא אוהבים את הסטטוס הזה של פייבוריטית. הסוף ידוע: פורטוגל ניצחה. גם צרפת תחגוג - אבל רק מחרתיים.

האוהד הממוצע לקח מאוד קשה את ההפסד. האוהדים התחלקו לשני מחנות: אלה שבכו, ואלה שבכו עוד יותר. חלק בכה בגלל ההפסד ואחרים בכו אולי בגלל הנחיתה חזרה לקרקע. כי הרי כל הצרות שהזכרנו קודם, ששלטו בכותרות לפני היורו, לא נעלמו. הן פשוט נדחקו הצידה. ככה זה כשלמשך חודש הכדור הוא הכל. אז היה כמובן ניסיון בצרפת לצייר את ההפסד כהישג. מייד אחרי הגמר צפיתי בשידורים שונים בערוצים צרפתיים. באחד האולפנים ביקשו ארבעה פרשנים בכירים להסביר כי גם נבחרת צרפת של הידאלגו של 1982 הפסידה בחצי גמר המונדיאל והם עד היום נחשבים לגיבורים. וגם אלופת צרפת המיתולוגית, סנט אטיין, הפסידה בגמר גביע אירופה בגלאזגו אי אז בשנות ה־70, ועד היום היא נחשבת למיתולוגית. וכך הבחורים של המאמן דידייה דשאן עתידים להיכנס לפנתיאון (עד 120) למרות ההפסד.

לא בטוח שזה נכון אבל צריך להרגיע את האומה. ואם זה לא מספיק דאגו גם להוסיף שכבה נוספת: הנבחרת הזו תגיע רחוק במונדיאל ברוסיה בעוד שנתיים. העיקר היה לשמור על המומנטום. וכמובן דאגו לספר כי בסופו של דבר היורו עבר בשלום. לא היו פיגועים ולא היו הפגנות. כי החודש הזה, כמו כל אירוע ספורט גדול, לימד אותנו שהכל עניין של הלך רוח.  

צרפת הלוא כבר מזמן בדיכאון. והנה ביורו 2016, למרות ההפסד, היא מצאה את כדור הפלא. היורו נגמר - תחי האולימפיאדה. מה לא עושים בשביל הלך רוח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו