היפגעות ילדים - מכת מדינה

היפגעות בלתי מכוונת של ילדים היא בבחינת מכת מדינה. ארבע כיתות ש"נמחקות" מדי שנה,  ארבע כיתות של ילדים שנהרגים מהרעלה, מהתייבשות, משריפה, מנפילה, או מכל תאונה אחרת שלא הייתה צריכה לקרות והעולם שותק. הקרובים בוכים בשקט, כואבים את האסון הפרטי של המשפחה. והחברה? החברה מייחלת שלא יקרה עוד אסון כזה וממשיכה הלאה. הרבה דברים על סדר היום, שגרה שטורפת את הקלפים.

זה  לא כי הילדים שלנו לא חשובים לנו. אנו חרדים לשלומם ומייחלים לביטחונם. אך משנה הזהירות שעלינו לנקוט על מנת לשמור ולהגן עליהם, שימת הלב לדברים הקטנים שעלולים להוות פוטנציאל לפגיעה בלתי מכוונת בילדינו, אינם צרובים די בתודעה שלנו.

כ-120 ילדים שנהרגים מדי שנה, 25,000 ילדים שמתאשפזים ו- 190,000 ילדים שפונים לחדר המיון עקב פגיעה בלתי מכוונת מעידים כי מדובר במגיפה שלא נעשה די כדי למגר אותה.

פגיעה בלתי מכוונת אין פרושה שמדובר בגזירת גורל. יש לה פירוש אחד: אנו לא עושים מספיק על מנת להבטיח את בטיחותם של ילדינו. אין כאן האשמה, יש כאן קריאת איתות. אנו לא מספיק ערניים, אנו לא מספיק מודעים ואנו לא מספיק מקפידים. אנו יותר מדי סומכים על זה "שלי זה לא יקרה". אנו יותר מדי נשאבים לסחרור של היום יום ומקלים ראש באמצעי זהירות בסיסיים.

גם התפיסה ש"ביתי הוא מבצרי" כבר אינה נכונה עוד. לא כשמדובר בהיפגעות ילדים. סקר של ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים מראה כי מרבית מקרי ההיפגעות של פעוטות הם דווקא בבית ולא מחוצה לו. סכנות רבות אורבות בבית ועלינו להתאים אותו לילדינו: חפצים כבדים שאינם מקובעים כראוי, תרופות נגישות, חומרי ניקוי והדברה, מרפסות עם מעקים לא בטיחותיים והיעדר השגחה. נגישות זה חשוב אך לא כשמדובר בתרופות וחומרי ניקוי בסביבת ילדים וגם לא במיחם השבת. בידיים שלנו למזער את הפגיעות.

מלבד חוסר המודעות של ההורים, גם ההזנחה הכלל מערכתית, רבת השנים, היא זו שיצרה את הזירה שהופכת היפגעות ילדים לדבר שבשגרה. אם בתשתיות מיושנות ולא בטיחותיות, אם בהיעדר הדרכה לאנשי הוראה ואנשי מקצוע הקשורים בעולם הילדים ואם בחוסר לקיחת אחריות של המערכת. איך שלא מסתכלים על זה, להיות ילד בישראל זה עניין די מסוכן. 

דו"ח האו"ם מראה כי עשינו כברת דרך מאוד משמעותית בהגנה על זכויות הילד בתחומים רבים אך בתחום התשתיות הבטיחותיות אנו לוקים בחסר בלשון המעטה. אם לומר את האמת, אנו לא נדרשים לדוח האו"ם כדי לדעת את מצבנו הירוד בתחום התשתיות, מספיק לסייר ליד גני השעשועים, במוסדות חינוך ומתקנים המיועדים לילדים כדי לדעת שלא פעם הילדים שלנו חיים על "נסים". וזה לא כי הם "שובבים". זה בגלל שאנו לא מקפידים על סביבה בטיחותית עבורם.

כיו"ר הוועדה לזכויות הילד שמתי את בטיחות הילדים, על רבדיה השונים, בראש סדר העדיפויות ואני פועלת לקידומה ולקידום תכנית בטיחות ממוקדת בשיתוף עם ארגון "בטרם". הגיבוי של שר האוצר למהלך חשוב זה, משמעותו היא המעשית ביותר, ומאפשרת לפעול לקידום התכנית לצמצום תופעת היפגעות ילדים שתמנע עשרות אלפי פגיעות ילדים בשנה, וכוללת בין השאר פעולות חקיקה שונות, הגברת המודעות וההסברה מול בעלי תפקידים ומול הורים בכלל, השתלמויות בעלי מקצוע במערכת החינוך, שיקום פיזי של מתקנים ומבנים במרחב הציבורי והתאמתם לבטיחות הילדים, שדרוג הפעולות במצבי חירום של פגיעת ילד, ועוד. פעולות כל כך משעממות שמצילות חיים. פעולות שחובתנו לקדם אותן ולא רק זכות. 

אנו תמיד אומרים כי ילדינו הם דור המחר, דור העתיד אז לפני שנבטיח להם עתיד בטוח עלינו להבטיח את שלומם וביטחונם כבר היום. 

הכותבת היא חברת כנסת, יו"ר ועדת זכויות הילד. שאשא ביטון תוביל את כנס בטיחות הילדים, בסימן 20 שנה לארגון בטרם לבטיחות ילדים,  שייערך ביום שלישי הקרוב ה-2/2 במשכן הכנסת.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו