אתמול היה אחד הימים הקשים יותר עד כה בגל הטרור שעובר על ישראל, גם בהיקף הגיאוגרפי וגם במספר האבידות. ברור גם מאירועי היום שערביי ירושלים הם הגורם המוביל את הפיגועים.
צריך להגיב על אירועים אלה בנחישות ומהר, קודם כל מול כל אירוע בזמן ההתרחשות. התגובה המקומית המהירה של אנשי הביטחון והאזרחים יכולה למנוע אסון גדול יותר בכל מקרה ומקרה. בעת האירוע אסור להסס ואין לחשוש מלהרוג כשצריך. לא מדובר באירוע פלילי אלא באירועי טרור, ולכן גם כשיש ספק - צריך לנקוט תגובה נמרצת ככל האפשר.
ויכוח עם כתבת זרה
נשאלתי אתמול על ידי עיתונאית זרה מדוע ירו במחבלת בעפולה כשסביבה כמה אנשי ביטחון חמושים. שאלתי אותה אם היא היתה מוכנה שהבן שלה, לו היה אחד מאנשי הביטחון, היה מקבל פקודה לנטרל את המחבלת ללא ירי בידיים חשופות, בעודה מחזיקה סכין. תשובתה היתה כנה: לא, לא הייתי רוצה שזה יהיה בני.
לכן, עם כל הכבוד ליועצים מהכיסא במשרד הממוזג, או לזרזירי העט היודעים להציע מה לעשות ללא שום אחריות על שכמם, צריך לתת לאנשי הביטחון לעבוד על פי שיקול דעתם בשטח ובלחץ הזמנים, וכשהאלטרנטיבה היא הרוגים נוספים. צריך לתת להם גיבוי גם אם טעו, ועד כה היו טעויות מעטות, אם בכלל.
איתור הטעויות חיוני בתחקירים המבצעיים, כדי לתקן אותן ולהשתפר, ובשלב התחקיר חייבים כל הפרטים להיות נהירים.
כיום, מול אירועי הטרור הקשים, המצרכים החשובים ביותר הם עצבים חזקים וסבלנות. אסור לקבל החלטות מהבטן כדי לרצות את ההמון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו