1. ארוכה הדרך למשחק הבית הראשון בשלב הבתים של ליגת האלופות. במכונית זה לקח שעתיים וחצי גם אם יצאת מעוטף גוש דן כבר בשש וחצי בערב. והדרך הארוכה הזו למגרש ביתי ראוי שיכול לאכלס את הכמות האדירה של האוהדים הצהובים מסמלת גם את המרחק של האלופה הישראלית מה"רמות האלה" של ליגת האלופות. אז נכון שדינמו קייב יותר מנוסה, יותר עשירה ויותר מוכשרת ממכבי ת"א. זה עדיין לא מצדיק את השורה התחתונה - ניצחון קליל של האורחים, הם אפילו לא התאמצו.
2. שני השערים שמכבי ספגה בדקות דומות בפתיחת כל מחצית הוכיחו גם הם עד כמה ארוכה הדרך. בראשון זה היה חוסר ריכוז של טיבי וריקן, בשני הנחיתות הפיזית של אלי דסה והעסק נגמר. בזמן שנותר האורחים השתעשעו בהנעת כדור חסרת תוחלת עד לשריקה שסגרה לצהובים 180 דקות עם אפס שערי זכות ושישה שערי חובה. לא נעים. אולי זו הקארמה של האיצטדיון החיפני לקבוצות המארחות.
3. ארוכה הדרך בין השליטה האבסולוטית של ערן זהבי בליגת העל לבין ניצוצות בשלב הבתים. אתמול, כך עשה רושם, הוא לא רק ניסה בכוח להבקיע ממצבים בלתי אפשריים, הוא גם רצה להיכנס לעשרת מהלכי השבוע של אופ"א. זה בלט בעיקר בניסיון הלא ברור למספרת אחרי מסירה נהדרת של יצחקי. למה לא לעצור, להסתובב ולבעוט כשאף מגן אוקראיני לא בסביבה? הקפטן של מכבי, שרעב כל כך לראות כדור ברשת, צריך לחזור לבסיס. לא כל שער צריך להסתיים במספרת כמו אז נגד ליון.
4. ארוכה הדרך, אולי אפילו בלתי נגמרת, של טל בן חיים לקריירה אירופית מוצלחת. אתמול הוא קיבל צ'אנס במחצית השנייה מול הקבוצה שעוקבת אחריו כבר תקופה ארוכה. את מצב הזהב שלו הוא גם קיבל, עם פריצה סוחפת באגף. גם הוא רצה כל כך לכבוש שלרגע לא הרים את הראש ולא ראה שלושה חברים שלו לבדם מול השער. כדור רוחב היה הופך את זה לשער ודאי. אבל זה לא קרה. מה שגורם אולי לחשוב שגם קריירה אירופית ל־11 בצהוב תהיה מקסימום בבלגיה.
5. בשבת מגיעה הפועל עכו של הוכנבוים לבלומפילד. לפני תשע שנים אותה עכו ואותו הוכנבוים השחילו לטון קאנן רביעייה והדיחו את מכבי מהגביע. עכשיו נראה אם הצהובים יצליחו לנחות חזרה למציאות של הליגה. זו המשימה העליונה של יוקאנוביץ', שכשל בה באופן מוחלט נגד רעננה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו