בשנת 732 הביס שארל מארטל בקרב ליד העיר הצרפתית טור את המוני המוסלמים שחצו את הרי הפירנאים ופלשו לליבה של צרפת. ב־1683 עצרו חייליו של המלך הפולני יאן סובייסקי את הצבא העות'מאני ליד שערי וינה; אם לא אירועים אלו, אירופה כולה היתה היום בשליטה ערבית־מוסלמית. המערכות הצבאיות הנ"ל הצילו בזמנו את העולם המערבי משקיעה, ובימים אלו נזכרים בהן, נוכח גלי המהגרים המוסלמים המגיעים ליבשת.
האיסלאמיזציה הזוחלת במערב אירופה היא, בין היתר, המחיר שמדינות כגון בריטניה, צרפת, הולנד, ספרד משלמות על עברן הקולוניאליסטי, אך גם תוצאה של "הסכם שנגן" שפתח את הגבולות בין חברות "האיחוד האירופי" וכן של המדיניות הליברלית שנקטו כלפי מהגרים עוד לפני זה. בניגוד לישראל, אירופה גם אינה מסוגלת להקים סביבה גדרות שיחסמו את הנהירה אליה. גל המהגרים, רובם מארצות מוסלמיות, המגיעים בחודשים האחרונים לאירופה, מוסיפים מימד חדש לחלום הבלהות על איסלאמיזציה זוחלת של היבשת. באירוניה היסטורית, יש היום תופעה של קולוניזציה במהופך: תושבי הארצות במזרח, שהמערב שלט בהן ורצה להשית עליהן את תרבותו, באים אל קרבו של אותו מערב ומביאים עימם תרבות ודת שעוינות את ערכי המערב הדמוקרטי. בתחילה עוד נשמע באירופה, בעיקר המערבית, מלל של התבטאויות הומניטריות, אך בתוך זמן קצר ביותר התהפך הגלגל ונשמעו יותר ויותר קולות המבקשים לשים מחסום בפני הנחשול הפולשני מהמזרח הקרוב ומאפריקה.
ואולם בפועל, אירופה עומדת חסרת אונים וחסרת אחדות מול המצב. לאחר דיונים ממושכים החליט האיחוד האירופי לקלוט 120 אלף מהגרים חדשים, נוסף על כחצי המיליון שהגיעו אליו מראשית השנה והמיליון הצפוי עד סוף השנה, אך כמה מחברות "האיחוד" ובפרט במזרח אירופה כבר הודיעו שלא ישלימו עם כך. דיפלומט גרמני בכיר לשעבר, פולקר שטנדל, התבטא ש"לטווח ארוך זה יהיה אתגר גדול לביטחון ולכוחות המשטרה".
ברם, ברור שהאתגר האמיתי שעומד בפני אירופה גדול הרבה יותר מהמטלות של המשטרה ושומרי הגבול. חלק מהמהגרים באים מסיבות כלכליות, אחרים בגלל האיום על ביטחונם האישי, אך המשותף לכולם הוא שאין הם רוצים לקבל על עצמם את התרבות ואת אורחות החיים של היבשת הקולטת אותם, אלא לשנות אותם. לא כולם ג'יהאדיסטים או טרוריסטים, אך סביר שגם בגלל תסכולם מהמציאות החדשה וגם בגלל דבקותם בדרכים שמכתיבה להם דתם, הגורמים האיסלאמיסטיים, סונים כשיעים, יראו בהם קרקע פורייה לקידום מאווייהם.
במצב שנוצר ומול חוסר האונים הבולט של אירופה, ברור שמאות האלפים שכבר הגיעו אליה ומתדפקים על שעריה, הם רק צבא החלוץ, וההשלכות של כך ברורות גם הן. גם ישראל אינה יכולה להתייחס בשוויון נפש לתהליכים המתהווים באירופה, שכבר עכשיו, ועוד יותר בשנים הבאות, עלולים להגביר את האיום האנטישמי ולהשפיע על מדיניות החוץ שלה. בשל כך יש לחזק את הקשר האסטרטגי עם אמריקה, ועם זאת לחפש ולהעמיק נתיבים מדיניים וביטחוניים לאותם חלקי עולם באסיה ובמזרח אירופה שמגמות האיסלאמיזציה מאיימות גם עליהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו