מישהו מוכן לקבל אחריות?

קצת לא נעים להתעסק בעניינים מקצועיים של נבחרת נערים בני 16, אבל דווקא הירידה של נבחרת הקדטים לדרג ב' מציפה עניינים עקרוניים על היחס של איגוד הכדורסל לעניינים מהותיים בנבחרות הלאומיות הצעירות. וכידוע, העניינים הופכים לבוערים ולא נעימים כשלוח התוצאות מצביע על מוכרים בלבד.

אז הקונצנזוס בין מרבית אנשי הכדורסל הוא שיותר חשוב שהשחקנים יצברו ניסיון בינלאומי (עדיף כמובן בדרג א') מאשר שינצחו משחקים בינלאומיים, ושירידת דרג היא לא סוף העולם. אבל, האם זה אומר שמשרתו של רמי הדר, מאמן הנבחרת, לא מוטלת בספק ולא תלוית תוצאות? האם, בבואם לבחון את עבודתו, מסוגלים האחראים להתעלם משורה תחתונה כואבת כדי להסתכל על דרך ותהליך, אם אמנם היו כאלה?

הדר, שבמשחק התדמיות של המאמנים נחשב כמאמן שלא מתפשר בעניינים הגנתיים וקבוצותיו ידועות באגרסיביות וברוח הלחימה שלהם, חוזר מאליפות אירופה מתוסכל מחוסר היכולת של הנבחרת לסגור משחקים (איבוד 21 הפרש מול אנגליה) ומהפסד מרגיז מול קרואטיה, שנבע גם בגלל חוסר אחריות ועבירה טכנית טיפשית של שחקן מוביל (הטיח את הכדור בעוצמה ברצפה), בכל זאת, ילד בן 15.

גם סגנון המשחק של הנבחרת עמד במרכז העניינים, וככל שהטורניר התקדם הנבחרת הסתמכה על שחקן אחד שהטיל 12 שלשות בממוצע למשחק (משחק אחד עם 19 ניסיונות!), כמו היה סוללת קסאמים של איש אחד המנסה לחדור את כיפת ברזל. את חשבון הנפש הדר צריך להגיש לעצמו ולמעסיקיו. אבל אז מתעוררים בוגרי קורס המאמנים מטעם עצמם, היושבים ביציע או בטוקבקים, הורים כפייתיים שהפכו לסיוט עבור מאמנים ומחלקות נוער. חלקם ממורמרים שבנם לא בנבחרת, חלקם על כך שנבחר ולא זכה להרבה נגיעות בכדור, וכולם עם דעתנות של יציע על איך באמת הנבחרת היתה צריכה לשחק. האיגוד חייב לבדוק עד כמה הוא נותן להורים להתקרב לנבחרות בנסיעות, והאם זו נבחרת או גנון?

אבל דמות אחת כן היתה חסרה ליד רמי הדר. דמות שפיארה את הקמפיין של העתודה, על שסיימה במקום העשירי (ועל הדרך טינפה בחוסר חן אופייני את מאמן העתודה הקודם שהגיע למקום השביעי), דמות שחגגה ליד נבחרת הנוער הצוהלת. ובקדטים? יוק. חלק יגידו שזה מזלו הטוב של המנהל המקצועי של הנבחרות, פיני גרשון, שקיבל משמיים את הנסיעה של אוסף השחקנים לפנמה כדי לחמוק מתווית ירידת הדרג של הקדטים. הטורניר בפנמה התברר כגחמה של איש עסקים מקומי, שרצה לעשות קצת שופוני עם נבחרת ישראל.

בכל מקרה, ברור לכל שהדר לא היה צריך שגרשון יחזיק לו את היד, אבל האחריות היא משותפת, בין אם ישבת על הספסל של הקדטים בקובנה, או שתית מרגריטה בפנמה.