פרשת האונייה סטרומה היא הביטוי הצלול והטרגי ביותר בעיניי להצדקת הציונות: להבטיח מקום אחד בעולם שאליו יוכלו יהודים להגיע תמיד. מעבר להתעוררות הלאומית בסוף המאה ה-19 ומעבר לתפילה המסתיימת במילים "לשנה הבאה בירושלים", סטרומה היא הציונות שלי.
סטרומה הוא שמו של נהר העובר בבולגריה וברומניה, ועל שמו נקראה ספינה שנבנתה ב-1830 בבולגריה העות'מאנית ונועדה להשיט 100 נוסעים. 111 שנים מאוחר יותר היא תשרת נוסעים בהיקף גדול פי שמונה. תשרת ותטביע.
זה קרה בחורף 1941. בראשית אותה השנה הצטרפה רומניה למעצמות הציר בראשות גרמניה, והפנתה עורף לבעלת הברית הקודמת שלה - בריה"מ. הטבח ביהודים החל. המחתרות העבריות עשו באותן השנים מאמצים נואשים כדי להעלות ארצה יהודים מאירופה כמעפילים. זאת, כדי לעקוף את המכסות הזעומות שהבריטים היו מוכנים להעניק ליישוב היהודי. האצ"ל יזם פעולה וסטורמה היתה, כנראה, האפשרות היחידה.
הרעיון היה להעלות את הפליטים על האונייה ולהשיטם, במשך כ-14 שעות, לאיסטנבול. טורקיה היתה ניטרלית במלחמת העולם השנייה, כך שממנה יהיה אפשר - כך העריכו באצ"ל - למצוא דרך להעביר את הניצולים לארץ ישראל. 769 איש הצטופפו על הספינה (שהניפה את דגל פנמה) ולא העלו בדעתם עד כמה יתארך המסע.
עבור סטרומה העלובה היתה זו משימה בלתי אפשרית. היא לא היתה מסוגלת לשאת את המשא הכבד והנסיעה לאיסטנבול הקרובה ארכה ארבעה ימים, מסויטים, שבסיומם ממשלת טורקיה איפשרה לאונייה לעגון רק בתנאי שממשלה אחרת תסכים לקלוט את הפליטים.
* * *
אבל אז החל הסיוט האמיתי. ראשית - הטורקים לא איפשרו לנוסעים לרדת מן הספינה. רבים מהם חלו בדיזנטריה בשל חוסר בשירותים ובמקלחות. הקהילה היהודית אירגנה לנוסעים משלוחי מזון, מה שאיפשר להם להתקיים במהלך עשרת השבועות שבהם עגנו בנמל איסטנבול. במערב היו כמה ביטויי הזדהות, אבל שום מדינה לא הסכימה לקולטם.
הבריטים הודיעו על מכסת עולים של 3,000 יהודים לכל שנת 1941, והסוכנות היהודית הביעה הסכמתה לכך שמאות נוסעי סטורמה יעלו ארצה על חשבון המכסה. אבל עכשיו מגיע החלק הכי מטורף בסיפור שלנו: שלטונות המנדט הבריטי לא היו מוכנים לקבל את מעפילי סטרומה משום שבריטניה הכריזה זמן קצר קודם לכן על רומניה כעל מדינת אויב, ולכן כל מהגר שהגיע ממנה נחשד בסיוע לגרמניה.
אתם מבינים? הבריטים חששו פן יהודי סטרומה ירגלו למען גרמניה הנאצית!
* * *
מעתה החל משא ומתן הזוי בין הנהגת היישוב בארץ ובין שלטונות המנדט. תחילה דובר על נכונות לקלוט רק את היהודים שקיבלו רישיונות עלייה עוד לפני שהוכרזה רומניה כארץ אויב, אך אלה היו מעטים מאוד.
ב-13 בפברואר 1941, כשהמצב היה ללא נשוא, שיגרה הנהלת הסוכנות מכתב מפורט. היה בו תיאור של הטבח ביהודי רומניה ושל ההכרח לברוח משם, תיאור של סטרומה שאין בה לא ספינות הצלה ולא חגורות הצלה וכן תיאור של הנוסעים החולים.
הסעיף השמיני התייחס לקטע המצמרר ביותר בכל הפרשה: "ההנחה כי הנאצים השתמשו באונייה זו כדי להבריח סוכנים לאחת המדינות שבשלטון בריטניה או בעלות בריתה, נראית בהחלט כקלוטה מן הדמיון..."
אולי זה עשה משהו לבריטים. יומיים אחר כך הם הודיעו על נכונותם לקלוט בני נוער בגילי 16-11. הסוכנות חזרה והתחננה הפעם שגם ילדים צעירים יותר יוכלו להשתחרר מן הספינה ולהגיע ארצה. חלפו עוד שלושה ימים, והבריטים הוכיחו את נדיבותם: הם הסכימו לכך, עקרונית, ובתנאי ש"ייעשו הסידורים המתאימים" - כלומר שנטל הילדים לא ייפול עליהם. ארגון הג'וינט הבטיח כי יישא בכל הכרוך בקליטה, אבל המו"מ לא הסתיים. לאחר שכבר היה ברור שאין מקום בעולם המוכן לקבל את נוסעי הספינה ושהשהות בספינה הופכת בלתי נסבלת לחלוטין, ניסתה הסוכנות להגדיל, בכל זאת, את מספר מקבלי רישיונות העלייה גם בקרב המבוגרים.
ב-22 בפברואר פשטה שמועת שווא כי הבריטים הסכימו לכך שכל הנוסעים יגיעו לארץ על חשבון מכסת רישיונות העלייה. אבל למחרת, באחת בצהריים, הגיעה ספינת גרר טורקית ומלחיה טענו כי הם מבקשים לגרור את סטרומה למקום סמוך, כדי לערוך בה חיטוי.
הפליטים הבינו שזהו סיפור כיסוי לדבר רע והם הרחיקו, באלימות, את ספינת הגרר באמצעות תגבורת שוטרים. בסוף מאבק שנמשך חצי שעה סטרומה, שמנועה שבק חיים, נגררה למרחק של 5 ק"מ מן החוף. הגוררת התנתקה ושבה לחוף, בהשאירה את סטרומה בלי מנוע ובלי מזון ומים.
* * *
ב-24 בפברואר שיגרה צוללת סובייטית טורפדו לעבר "ספינת אויב" שזיהתה במרחב שעליו היתה מופקדת. סטרומה טבעה. מכל מאות הנוסעים נשאר רק דוד סטוליאר, צעיר בן 20, שהגיע אחר כך ארצה והיגר לארה"ב. כל השאר מצאו את מותם.
סוכנות הידיעות הטורקית "אנטוליה" פירסמה למחרת מידע יבש ומגמתי על אודות סטרומה שטובעה. עד כאן.
אפשר עוד לספר ולספר. על התגובות בארץ בפורים תש"ב; על החלטת עיריית תל אביב לבטל את חגיגות הפורים; על החלטת הרבנות הראשית להכין תפילה מיוחדת לזכר הטובעים, שנקראה בבתי הכנסת לאחר סיום קריאת מגילת אסתר, ועל רצח הלורד מוין בידי אנשי הלח"י במצרים כשנתיים לאחר מכן.
אבל הסיפור החשוב ביותר הוא סיפור האנשים הטובים והמתחשבים בכל רחבי העולם שלא עלה בדעתם לרגע להציל ממוות את פליטי החרב היהודים.
רק כדי שלעולם לא תהיה, חלילה, סטרומה נוספת יש צורך במדינה יהודית, ומוטב שלב המדינה היהודית הזו לא יהיה גס ב"סטרומות" של אחרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו