אף שכמו מדינות אחרות, גם מדינת ישראל חתומה על האמנה הבינלאומית לשלום הילד, המצב המשפטי בישראל שונה ממדינות המערב, שבהן אין את חזקת הגיל הרך האוטומטית כמו אצלנו. הוועדה לקחה בחשבון כמה שיקולים בעלי אפיון ייחודי לישראל מאחר שאנו חיים במדינה שבה הדין הדתי משמעותי, ולפיו לגבר יש היכולת למנוע מהאישה את הגט ולמנוע ממנה להתחתן בשנית. אני אישית בעד שוויוניות בין הגבר לאישה גם בתחום הזה, וסובר כי מתן החזקה מראש לאישה מבלי להניח את הדעת גם על הגבר בעניין - רק מגבירה את אי השוויון. מצד אחר, צריך לזכור שגם אני בתור גבר מודע לנורמה השוביניסטית שנהוגה במדינה כמו שלנו, לרבות במקומות העבודה, שלפיה יש סטטוס הנקרא "משרת אם" אבל אין סטטוס הנקרא "משרת אב". בשביל השגת השוויוניות המלאה אנחנו צריכים מהפכה מחשבתית ומהותית במטרה לעודד ולהגדיל את השוויון בין גבר לאישה עוד לפני הגירושים. נוצר מצב שבו האם מגדלת את הילדים והאבא רואה אותם שעה לפני השינה. זאת בשל תפיסות מסורתיות לפיהן תפקיד האב הוא לפרנס ותפקיד האישה לגדל את הילדים. לכן השינוי אמור להיות רחב יותר, כמו העסקת גברים ב"משרת אב". המערכת חייבת לעודד את הגישה הזו ולהבין שגבר מסוגל לגדל את הילדים בצורה טובה, לפחות כמו האם. בסופו של דבר, מבט קל בג'ימבורי השכונתי מראה את המצב לאמיתו: על כמה עשרות אמהות יש אולי אבא אחד. ואת זה אני רוצה לשנות. הכותב הוא גרוש טרי ואב לשניים, מתמחה בדיני קניין רוחני
