"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בנוגע לחוק העמותות

,עודכן

לפני כשלושה שבועות אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את "חוק העמותות", שלפיו לא יוכלו ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים לתרום סכומי כסף משמעותיים לעמותות בישראל. בעקבות הביקורת תוקנו הקריטריונים באשר לעמותות שזכאיות למימון. על עמותות שמוגדרות כשוללות את קיומה של ישראל כמדינה יהודית נאסר לקבל תרומות כליל, ועמותות שמוגדרות כפוליטיות יוזמנו לשימוע לפני שיקבלו אישור לתרומות. אבל העיקרון של החוק נשמר.

מתנגדי החוק טוענים שבכך מנסה הממשלה לפגוע בארגונים ובעמותות מהשמאל הישראלי הניזונים מכספים אלה. הם טוענים שהחוק לא יפגע בעמותות מהצד הימני של המפה הפוליטית בישראל אלא רק בארגוני שמאל, ולכן החוק פוגם בדמוקרטיה הישראלית. תומכי החוק, לעומת זאת, טוענים כי הוא דווקא מחזק את הדמוקרטיה כיוון שהוא לא מאפשר לגופים זרים להתערב בענייניה הפנימיים של המדינה.

* * *

והנה השבוע קרה דבר שכלל אינו קשור להצעת החוק הזו: במהלך סוף השבוע האחרון הורה ראש הממשלה להפסיק קמפיין של משרד הקליטה. בקמפיין נראו ישראלים השוהים בארה"ב עם ילדיהם ובני זוגם, והמסר היה שהם (הישראלים לשעבר) תמיד יהיו ישראלים אבל ילדיהם כבר לא, ובני זוגם לא תמיד יבינו אותם.

ההחלטה להפסיק את הקמפיין נבעה כנראה מכך שארגונים וקהילות בארה"ב התנגדו לו. הם טענו שהוא מבזה את יהודי ארה"ב, כאילו הם מהווים גורם בעזיבתם של ישראלים את ישראל, וכאילו הם אינם שותפים למרכיבי ה"ישראליות". הקמפיין אמנם מתנהל כבר חודשים, ואף זכה לתהודה, אך רק לאחרונה הפך לנושא שיחה מרכזי בקרב יהדות ארה"ב. כדי להרגיע את הרוחות בקרב יהודי ארה"ב, תגובתו של שגריר ישראל בארה"ב הדגישה שראש הממשלה לא ידע על הקמפיין ושהוא דווקא מחויב לחזק את הקשר בין הקהילה היהודית לישראל.

לכאורה, אין קשר בין חוק העמותות לביטול הקמפיין של משרד הקליטה. ובכל זאת, שאלה: אם ישראל אינה רוצה שגורמים זרים ישפיעו עליה וינווטו את התנהלותה, איך לחץ מצד יהודי ארה"ב מפסיק קמפיין של משרד ממשלתי? והרי הקמפיין קורא לאזרחי ישראל לחזור לארצם - האם הממשלה מוכנה להפסיקו רק כדי למצוא חן בעיני ארגונים מחוץ לגבולותיה? ישראל, כנראה, מוכנה שארגונים וקהילות ישפיעו על התנהלותה, אפילו אם כל חטאה הוא בכך שהיא קוראת לאזרחיה לשוב הביתה.

השאלה היא מי מפעיל את הלחץ ובאילו אמצעים. ממשלות אירופיות או ארגונים בינלאומיים אינם כשירים לכך. קהילות וארגונים יהודיים בארה"ב דווקא כן. תרומת כספים שקופה ומוצהרת לארגונים הפועלים בישראל אינה לגיטימית, אבל אמצעי שכנוע אחרים דווקא כן. יידעו אלה שאינם בישראל אך רוצים להשפיע על השיח הפוליטי בה - ובמיוחד אלה שרוצים להשפיע על התנהלות הממשלה בלי להיות אזרחיה - כי ניתן לעשות זאת. צריך רק לדעת איך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר