1. מי שעדיין לא הבין איך הפכה שי דורון לאחת הווינריות הכי גדולות בספורט הישראלי, היה צריך לשמוע את עדן ענבר בסיום משחקה של רמלה השבוע נגד רמת חן. "אני מסוכסך עם שי עכשיו", טען המאמן לאחר שהעדיף לא לשתף את הכוכבת הפצועה כדי לא לסכן אותה לקראת הגומלין באראס, "היא רצתה לשחק ולא נתתי לה". כל שחקנית אחרת במעמדה של הגארדית היתה מעדיפה לנוח ולשמור אנרגיות, אבל לא דורון, שאפילו על אימון קליעות לא מוותרת. יצר התחרותיות הזה מילא את ארון הגביעים שלה באינספור תארים וגם הפך אותה לישראלית הראשונה ב-WNBA. אני די בטוח שגם אצלה הספירה מתחילה באליפות המכללות ורק אחר כך עוברת להיסטוריות האישיות. הרי אם סדר העדיפויות היה הפוך, היא היתה הולכת להיות שחר פאר. 2. ההישג של רמלה חשוב במיוחד על רקע הקוטביות המוזרה שנוצרה בענף השנה. מצד אחד, דור השחקניות הגדול בתולדותינו, בראשות לירון-דורון, המיקי-מוטי של כדורסל הנשים, אמור להגיע לשיאו הקיץ ביורובאסקט שלישי ברציפות. מצד שני, הענף נמצא במשבר ניהולי, פרט לנעמה שפיר שעושה חיל בקולג' העתיד נראה עגום, ואפילו התחרותיות שליוותה את הליגה כל השנים התפוגגה השנה. זאת לא רק העובדה שהדבר הכי מעניין בעונה הרגילה היה הביזאר של הפועל ת"א, אלא גם העובדה שגמר הגביע התנהל במקביל למחזור ליגה בגברים או שאתמול רמה"ש ואשדוד היו אמורות לשחק במקביל לגמר בצרפת. מומחה לכדורסל נשים אמר לי אתמול לפני המשחק כי לא חשוב מה תהיה התוצאה, מדובר בשירת הברבור של הענף. אפשר רק לקוות שהוא טועה, אבל לפחות כרגע, נראה שעדיף לכל נערה גבוהה ומוכשרת ללכת לפרויקט זלינגר. 3. בשנים האחרונות סיפק יואל לביא מספיק פרנסה למדורי הספורט, ואם אתם לא יודעים במה מדובר, פנו יומיים מהלו"ז ותרימו טלפון לאילן קובלסקי, טל נתן או נועה ריקנטי. אבל עם כל הביקורת על ההתערבות המוגזמת שלו בצד המקצועי, אי אפשר להמעיט בחשיבותו לקבוצה. נאמר ככה: לו מינויו למינהל מקרקעי ישראל היה עובר בשלום, אליצור רמלה היתה מונחת היום כנראה באותה חלקה לצד נירוסופט כרמיאל, הפועל גבעת חיים, הפועל קישון ואחרות שעשו דברים יפים בענף וכבר לא קיימות.
