דאעש: אימה חסרת פשרות

העולם נדהם לנוכח האכזריות הבלתי אנושית של דאעש. היחס המחפיר שלהם למיעוטים הדתיים בעיראק, הבחירה בין איסלאם למוות, ההרעבה וההרג של אוכלוסיות מיעוט אזרחיות שמסרבות להיכנע להם, מפרים את שלוותו של העולם המערבי. נוסף על כך, מפרסם הארגון את הסרטונים מעוררי שאט הנפש של עריפת ראשי עיתונאים אמריקנים, ועל פי איומיו היד עוד נטויה.

דאעש הוא ארגון סלפי־ג'יהאדי הדוגל בפרשנות מילולית ומחמירה לטקסטים המקודשים לאיסלאם, הקוראן והחדית' (המסורות על הנביא מוחמד). הוא מיישם את מנהגי המאה השביעית ככתבם וכלשונם, כשמעשיו של הנביא מוחמד מהווים עבורו דוגמה ומופת. לכן למי שבקי בהיסטוריה של האיסלאם אין סיבה להיות מופתע או מזועזע.

כדי להמחיש את העניין נבחן את יחסו של מוחמד ליהודי העיר מדינה. לאחר שהטפותיו לא התקבלו על ליבם של בני עירו במכה, שאף ניסו להתנקש בחייו, מצא מוחמד מקלט בעיר הסמוכה מדינה, בשנת 622 לסה"נ. אוכלוסיית העיר הורכבה משלושה שבטים יהודיים ומשניים ערביים. בתחילה היה מוחמד סובלני ליהודים ואף אימץ הרבה מפולחניהם כדי לרכוש את ליבם בתקווה שיתאסלמו. כעבור שנתיים, משסירבו להתאסלם ומוחמד מנגד צבר יותר כוח, הוא הציב בפניהם את הברירה: איסלאם או גירוש. שני השבטים היהודיים הראשונים - בני קינוקאע ובני נצ'יר - סירבו להתאסלם וגורשו מהעיר, ורכושם חולק בין המוסלמים. גורלו של השבט היהודי השלישי, בני קריט'ה, היה חמור יותר, מכיוון שהוא נחשד על ידי המוסלמים בשיתוף פעולה עם אויביהם. עונש מוות נגזר על הגברים, הנשים והילדים נמכרו לעבדות ורכושם נבזז בידי המוסלמים.

וכך מתואר גזר הדין בביוגרפיה הרשמית של הנביא מוחמד: "אחר כך הפריד אותם שליח אללה ואסר אותם במדינה, בביתה של בנת אלחארת', אישה מבני שבט אלנג'אר. אחר כך יצא שליח אללה אל השוק של מדינה וחפר בו תעלות. אחר כך הביא את היהודים אליו קבוצות־קבוצות וערף את ראשיהם אל התעלות" (מתורגם מהמקור הערבי: אבן השאם, סירת אלנבי, מצרים: הוצאת דאר אלפכר, 1981, כרך 3, עמ' 259).

עד כאן על מקור המנהג המזעזע, שנועד לעורר אימה למען יראו וייראו. אך הנקודה החשובה היא לא שיטת ההרג, אלא הפער התפיסתי של המערב לגבי ארגונים כגון דאעש וארגוני טרור אחרים (חמאס). אלה צצו בעקבות התפרקות המשטרים הערביים והסברה המערבית המוטעית שהאביב הערבי יביא בכנפיו את הדמוקרטיה המיוחלת. מה שהעולם (וגם ישראל) צריכים להפנים הוא שיש כאן עסק עם ארגוני טרור בעלי אידיאולוגיות חסרות פשרות, ועליהם לפתח אסטרטגיות התמודדות ולחימה יעילות כלפיהם.

הכותבת היא מרצה במחלקה ללימודי המזה"ת, אוניברסיטת בר־אילן