קיים פער ניכר, מחריש אוזניים, חורק, בין החגיגה שמתנהלת לכבודו של אהוד אולמרט במערכת ההון-שלטון לבין הדברים הנשמעים במהלך משפטו הפלילי. חודש החגים הוכיח כי אולמרט הוא חביבם של רבים מבעלי ההון. כוכב ראשי בחגיגות שהם עורכים בסוכתם ומחוצה לה, בחיבוקיו עם כל מי שנקרה בדרכו ויש בארנקו סכום כסף ניכר או מעמד ציבורי מרכזי, ולאחרונה גם מטיף וקטגור. בפורום "יוזמת ז'נבה" הוא כוכב שלום, ובספרו ההולך ונכתב - שפרקים ממנו כבר ראו אור - הוא בא חשבון עם כולם. הוא יורה. לא רק באהוד ברק, שהפך מאהוב לשנוא, אלא גם בציפי לבני ובמאיר שטרית ובאבי דיכטר. אולמרט חף מהפשעים המיוחסים לו עד שיוכח אחרת בבית המשפט. לא בעיתונות ולא ברחוב. חבריו אינם צריכים להפנות לו עורף. בוודאי לא בשלב זה. אך במדינה מתוקנת הוא היה מצטנע בפינתו. ממתין לצדק שייצא לאור, ואם יזרח לכבודו - יבוא חשבון עם כולם. אבל חגיגות תוך כדי ישיבה על ספסל הנאשמים בפלילים? ולא בעניין זניח? ולא בעניין מרכזי אחד בלבד אלא בשורה של מקרים- ידידות צנועה היא דבר ראוי. חגיגות פעלולים וצבע וצלילים הם חצר ביזנטית. אפשר שזה לא תמים. הרוקדים לכבודו ופורסים שטיח אדום לרגליו מקווים שהוא עוד יחזור, והם מתנהגים כפי שפעל ברגעים מסוימים עד התביעה, משה טלנסקי. כך נחשף אתמול בבית המשפט. אריאל שרון נתקף בשטף דם נורא שממנו טרם התאושש, וטלנסקי ראה את אולמרט מקבל את השרביט לידיו ורקד במשרדו על שהימר על האדם הנכון. השקיע בסיגרים שלו ובמעטפות הכסף. כך לפי שותפו צבי דוד פרידלנד. ייתכן שאין לכך ראיות. אפשר שזה לא רלוונטי להוכחת אשמתו. אולי זה רק תיאור פולקלוריסטי של הלוך הרוח של מי שהיו שותפיו של אולמרט. אבל הנה חוזרות וצפות העובדות הללו, ובכל מדינה מכובדת הן היו גורמות מועקה. לפני חודש התברר במאמרו של אמיר אורן ב"הארץ" כי עד המדינה בפרשת הולילנד העביר לאחיו, ד"ר יוסי אולמרט, שהסתלק מן הארץ, כחצי מיליון שקלים. אתמול נמסר בבית המשפט כי טלנסקי הפקיד בידי ה"בנימין" של המשפחה 30 אלף דולר. זה לא רלוונטי? למה זה לא רלוונטי? להכרעת הדין? יכול להיות. אבל למהות הריקבון שבו התנהל מי שעמד בראש המדינה אלה דברים בעלי משמעות. עכשיו הוא חש בחוסר נחת. על הציבור להתכונן לעוד נאום שיחשוף סוד מדינה מסוג ההבטחות של ג'ורג' וו. בוש, או פרק ג' באוטוביוגרפיה.
