כשהסבלנות פקעה - מלחמת אין־ברירה

מבצע "צוק איתן" מזמן לנו תופעה מעניינת. ממשלת הליכוד בראשות נתניהו מובילה מבצע צבאי, ובעוד הוא נהנה מתמיכת האופוזיציה והשמאל (לא זה הרדיקלי, כמובן), דווקא מחנהו תוקף אותו ללא הרף. והסיבה לכך היא האסטרטגיה של נתניהו - מלחמת אין ברירה. בשלוש הקדנציות שלו, מגלה נתניהו זהירות רבה בהפעלת כוח, והוא מבכר תמיד מהלכים מדיניים והסברתיים. הוא מפעיל את צה"ל רק במצבים של אין ברירה. ישראל הכילה במשך זמן רב את פשע המלחמה הברברי של חמאס - ירי הטילים המכוון לעבר אוכלוסייה אזרחית - הציעה הפסקות אש, הבהירה ששקט ייענה בשקט, אך הירי הוסלם. רק במצב שבו ברור בעליל שאין ברירה, נשלח צה"ל למערכה.

בטרם החרפת המבצע ובטרם הושלמו היעדים, הוביל נתניהו את הקבינט להחלטה על הפסקת האש. חרף העובדה שחמאס לא קיבל אותה, צה"ל נצר את האש מול ירי חד־צדדי שנמשך וכששוב היה ברור שאין ברירה, הורה הדרג המדיני לחדש את האש. המהלך הקרקעי הממוקד בהשמדת מנהרות התופת יצא לפועל רק אחרי ניסיון המגה־פיגוע בסופה, שהבהיר באופן חד־משמעי מה הסכנה הצפונה במנהרות, שאין אפשרות לטפל בהן מהאוויר בלבד.

לאסטרטגיה של "אין ברירה" יש חסרונות ויתרונות. החיסרון הוא אובדן היוזמה וההפתעה ומתן היכולת לאויב לקבוע את העיתוי לעימות. היתרון הוא הלגיטימיות הבינלאומית והציבורית למבצע. בניגוד לאגדות "הבידוד המדיני", כביכול, כל מנהיגי העולם החופשי ומזכ"ל האו"ם מגבים את פעולת ישראל. דוגמה לכך היא דבריו של מזכיר המדינה האמריקני קרי: "איני יכול לגנות בצורה תקיפה מספיק את פעולות חמאס, שירה בחוצפתו טילים, אל מול הצעה להפסקת אש שישראל ומצרים חברו בה יחד...". תועלת נוספת היא הלכידות הישראלית. חווינו מלחמות תחת הפגנות ענק בכיכרות נגד הממשלה, ואנו יודעים לאיזה נזק חמור הן גרמו. במבצע הזה, אלה שהפגינו בעבר תומכים במדיניות הממשלה ובפעולות צה"ל. עם זאת, הביקורת הציבורית על המתינות והקריאות המדרבנות לפעולה תקיפה יותר לא מזיקות ואף מעניקות רוח גבית להנהגה (למעט שערוריית הביקורת של שרים בממשלה).

הישג מדיני בולט של המערכה הוא שיתוף הפעולה עם מצרים. א־סיסי מתגלה כאנטיתזה למובארק, האיש שהפך את השלום בין ישראל למצרים לאות מתה. בעוד התקשורת המודרכת של מובארק היתה מוקד של הסתה אנטישמית ואנטי־ישראלית בלתי פוסקת, התקשורת המודרכת של א־סיסי תומכת במבצע ותוקפת את חמאס. בעוד מובארק נרתם תמיד להציל את חמאס, א־סיסי רקם עם ישראל, מאחורי גבו של חמאס, הסכם הפסקת אש הדוחה את כל תביעות חמאס. סביר להניח שא־סיסי, כמו נתניהו, ידע עד כמה קלושים הסיכויים שחמאס ייענה להצעה, וכך ישראל הרוויחה זמן למכה קשה וחזקה הרבה יותר, בגיבוי מדיני וציבורי מלאים.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!