ביום שלישי השבוע (15 ביולי), בזמן שכוחותינו נלחמו מול מחבלי עזה ואזרחינו רצו למקלטים מפני טילים ששיגר האויב, קיבלנו טיל ישיר מאחד (מיני רבים) מעיתוני השמאל האנטי ישראלי בעולם, במקרה הזה, "האינדיפנדנט" הבריטי. מה שמעניין הוא מי ירה את הטיל ישירות אלינו: אבנר גבריהו מארגון "שוברים שתיקה".
כותרת המאמר הייתה: "חייל צה"ל לשעבר, ראיתי כיצד אנחנו מתייחסים לפלשתינים בצורה מזעזעת", וכותרת המשנה: "ישנם קווים אדומים. מדוע אנחנו ממשיכים לחצות אותם?"
מכיוון שמדובר באשפה מוסרית החוזרת פעם אחר פעם בעולם בכסות של "רדיפת צדק" ו"היגיון" ומקבלת חיזוק אדיר (ותמיכה כספית גדולה) למשמע העובדה ש"הכותב שירת בצה"ל בסמל ביחידות מיוחדות וכו'" – חשוב לחשוף את מבנה המאמר ולנתחו, משום שכך הם עובדים, ללא הרף ובכל מקום – בעיקר בעולם; הם לא ממש מעוניינים לדבר אלינו – חבורת הנרקיסיסטים המוסריים. המאמר פורסם באנגלית, והמקור העברי איננו לפניי, אז תרגמתי אותו עם הערות. קראו ותיהנו.
הערה כללית: סוג הכתיבה הזה נכלל (בערך...) בז'אנר ה"ווידוי" ומשתבץ היטב במסורת הווידוי הנוצרית באירופה. הנה מגיע הפושע ומתוודה – לא בפני כוהן הדת, אבל בפני החברה, ומבקש מחילה בתמורה ל"סיפוק הסחורה": עדויות על אכזריותם של הישראלים, כלומר היהודים. במקרה הזה המחילה היא קידום מטורף של תדמיתו של גבריהו כעמוס עוז מוסרי צעיר, חייל מתייסר ב'שיח לוחמים' מעודכן, על חשבון "פשעי המלחמה" של עמו. חוק הכלים השלובים של הקבוצות הרדיקליות הללו: ככל שערימת ה"פשעים" שלנו כחברה תגבָּה באמצעות עדויות החבר'ה האלה, באותה מידה תגבָּה גם מידת 'מוסריותם' בעולם ושלל ההטבות הנובעות מכך.
הנה זה מתחיל:
"עזה הייתה האזור הצבאי של חטיבת גבעתי. כולנו הכרנו את הסיפורים כיצד הם הצליחו להרוג מספר חמושים באחד המארבים. בכנות, קצת קינאנו. גויסתי לצבא הישראלי בסוף האינתיפאדה השנייה ליחידה מבצעית מיוחדת של הצנחנים. מתחילת שירותי ידעתי ששכם וג'נין תהיינה האזורים שבאחריותנו. משחק ילדים, כך זה נראה, בהשוואה לסיפורים שהגיעו מעזה – אבל משחק הילדים שלי. לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שירו לעברי; גופת הפלשתיני הראשונה שראיתי מעודי, והפחד והאדרנלין במשך המבצע הצבאי הראשון שלי".
ובכן, גבריהו מעיד שמחבל ירה לעברם כדי להורגם והם השיבו אש והרגו אותו. לא, לא. זה לא נאמר. גבריהו כותב "ירו לעברי". מי ירה? אתם יודעים, תופעת טבע. ואז המטבע הלשוני הרגשי (המאמץ לסחוט רגשות זעזוע מהאירופים ילווה אותנו לאורך המאמר) "גופת פלשתיני". לא טרוריסט שניסה להרוג חיילים, אלא רק גופה של פלשתיני. תמימה. ומנגד, נפשו הזכה של גבריהו שהושחתה כבר אז. ובאמת, כיצד עשו מעשה נבלה כזה, מדוע השיבו אש?
"משימתי הראשונה הייתה כרוכה בהשלטות על בית פלשתיני. מעולם לא הייתה לי הזדמנות קודם להיות בבית פלשתיני, והצוות שלי הופתע למספר רגעים בשל העובדה שבתוך הבית גרה משפחה שלמה – שלושה דורות. הערנו את כולם – נשים, גברים, ילדים וזקנים. אחד מאנשינו עמד בדלת להבטיח שלא ייצאו החוצה. בינתיים, עשינו את מלאכתנו. אני זוכר את עצמי שואל, מה הם חושבים על כל זה? מה הייתי עושה לוּ חיילים היו פורצים אל ביתי? אבל מייד הדחקתי את השאלות האלה והמשכתי במשימה".
שוב, "בית פלשתיני". והסחיטה הרגשית: "נשים, גברים, ילדים וזקנים". אתם מבינים אילו בלוטות אסוציאטיביות מיידיות התיאור הזה מעלה?... מה הם חיפשו בבית הזה? אולי אחד מאנשי המשפחה הזאת תכנן ממש באותו רגע פיגוע התאבדות ברחובות ישראל או פעילות חבלנית עוינת אחרת, שתפיסתו הייתה מונעת זאת? אז העירו את כולם. לוּ ידענו שאחד מה"נשים, גברים, ילדים וזקנים" הוא פצצה מתקתקת, האם אז זה היה מוסרי? נציב את אי הנוחות הגדולה של בני המשפחה אל מול הסיכוי להצלת חיים – האם יש ספק, מה גובר על מה? לגבריהו אין ספק: מדובר בפעילות אכזרית שאין לה הצדקה. עוד מעט הוא ידבר על קווים אדומים שחצה באופן עקבי: הנה הקו האדום הקבוע שהוא חוצה: טשטוש מוסרי.
כותרת מאמרו של גבריהו, כפי שהופיעה באתר האינדיפנדנט // צילום מסך
"ככל שהזמן חלף, הפחד התחלף בשעמום, האדרנלין התייצב, וספקותיי באשר למידת ההיגיון המבצעי והצדקתו חזרו לכרסם בי. אולם ביום שלאחר מכן היו כבר משימות חדשות. זאת הייתה שגרת יומנו, וכתוצאה מכך, בפעם הבאה לא חשבתי באמת כיצד המשפחה שאל ביתה נכנסנו, הרגישה".
נדמה לי שעומק הסיפור של חנפנים מוסריים כגבריהו נמצא במשפט "ספקותיי באשר למידת ההיגיון המבצעי והצדקתו". מדובר בביטוי סתמי, משום אין לו ספקות שאין פה היגיון ואין הצדקה, כיוון שכל נוכחותה של ישראל במקום הזה מיותרת ועדיף היה לו נסוגונו משם והיינו מפקירים את גבעות השומרון להשתלטות חמאס, אל קעידה ודאעש. אנשים כגבריהו מרגישים תמיד יותר טוב כשאנחנו קורבנות. הם לא צריכים לעמוד בדילמות מוסריות.
"הקו האדום האישי שלי התעמעם מהר מאוד. בכל פעם אמרתי לעצמי – זה עדיין בסדר. אולם זה בטבעם של קווים אדומים לזוז לאורך סקאלה דמיונית. לא הוטרדתי כשהרסנו בתים שלמים במהלך מבצעי חיפושים, ולא כאשר הצוות שלי ירה בטעות באישה חפה מפשע, ומהר מאוד קברנו את המקרה והמשכנו הלאה. היום אני יודע שהיכולת שלי להבחין, האם מעשה מסוים חוצה את הקו האדום, לא באמת היה קיים אז".
הנה השיטה של חבורת הנרקיסיסטים הזאת: "הצוות שלי ירה בטעות באישה חפה מפשע". הקוראים אינם יודעים מה בדיוק אירע, מדוע נפגעה האישה, באיזה אופן נפגעה (קל, קשה?), והאם טופלה בידי צוותי רפואה ישראליים. יכול להיות שבמהלך חילופי יריות עם חמושים השתמשו באישה הזאת כמגן חי, יכול להיות שהיא עברה שם בטעות. לא ברור. מה שברור הוא הפועל שגבריהו משתמש בו לתיאור הדחקת המקרה: "מהר מאוד קברנו את המקרה". האם רק לי האסוציאציה ברורה?
ואז הווידוי האולטימטיבי: "היום אני יודע שהיכולת שלי להבחין, האם מעשה מסוים חוצה את הקו האדום, לא באמת היה קיים אז". לעומת זאת, היום הוא יודע היכן נמצא הקו האדום. הוא לא רואה שום בעיה מוסרית בנסיעות מסביב לגלובוס והלשנה על "פשעי המלחמה" של צבא ההגנה לישראל, הוא לא רואה שום בעיה מוסרית לפרסם בעיתון אנטי-ישראלי מאמר נגד צה"ל הנלחם ברגעים אלו ממש להגן על בית הוריו ברחובות, מבלי שהוא מביא ולוּ בדל מידע אחד – משהו – על מה שמתרחש כעת בעזה. אגב, המאמר לווה בעשרות תמונות וסרטונים שהאינדיפנדנט שיבץ על המסכנים בעזה והפצצות צה"ל. שום מילה על הסיבה להפצצות הללו. ממש כמו "עדותו" של גבריהו; אתם יודעים, ישראלים (יהודים) מפציצים, פורצים לבתים. לא בשל סיבה מיוחדת; כך הם עושים כדבר שבשגרה.
"מה שקרה לי, קורה בגדול לצה"ל ולחברה הישראלית. במהלך מבצע עופרת יצוקה הייתי כבר כשנה פעיל חברתי ב'שוברים שתיקה', אולם עדיין הוכיתי בהלם מהמקרים ששמעתי שאירעו שם. אני זוכרים חבר שהשתתף ב'עופרת יצוקה'. הוא חזר מזועזע מהעובדה שבתים של "אנשי חמאס" נחשבו מטרות לגיטימיות להפצצה, מבלי כל יחס לסכנה שהיוו לחיילינו בשטח. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא נתקל בפקודות כאלה במהלך שירותו הצבאי".
אנחנו מבינים שגבריהו הפך להיות פועל ב"תעשיית השלום". זה משתלם. אבל הוא לא מביא שום עדות חדשה על "פשע מלחמה" של צה"ל במבצע הנוכחי. מה זה משנה? אפשר למחזר סיפור מ'עופרת יצוקה'. גם אם גבריהו לא השתתף בלחימה אז, תמיד אפשר לקבל טובה מחבר מזועזע. שימו לב: "הוא חזר מזועזע מהעובדה שבתים של 'אנשי חמאס' נחשבו מטרות לגיטימיות להפצצה, מבלי כל יחס לסכנה שהיוו לחיילינו בשטח". ראשית, ההגדרה "אנשי חמאס" מושמת במרכאות, לאמור – הם לא באמת כאלה, אלו המצאות שלנו. שנית, החבר (ושמא גבריהו עצמו) קובע שלא נשקפה מהם כל סכנה לכוחות בשטח. זה מהיכן? מה יודע החבר המזועזע, ולבטח מה יודע גבריהו? האם קיבל את מלוא המידע בעניין? בוודאי שלא. אבל הם בטוחים שאלו היו פקודות בלתי חוקיות בעליל... הבה נקרא את עדותו של המזועזע המקצועי:
"זה מה שהעיד: בבוקר זיהינו ארבעה אנשים, בני כ-25 עד 40, עם כאפיות, עומדים מחוץ לבית ומשוחחים. זה היה חשוד. דיווחנו על כך למודיעין, וציינו את הבית שעמדו להיכנס אליו. המודיעין העביר זאת לשב"כ שדיווח שהבית הזה ידוע כבית של פעילי חמאס. זה פעל אוטומטית. אינני זוכר במה השתמשנו – האם היה מסוק או משהו אחר, אבל הבית הופצץ בזמן שהאנשים הללו היו בפנים. אישה רצה החוצה מהבית, אוחזת בילד, וברחה דרומה. זאת אומרת, שהיו אנשים חפים מפשע בפנים".
הנה השיטה של הקבוצה הזאת, אחת מיני עשרות, הממומנת בין השאר בכספים של האיחוד האירופי ושל הקרן להחרבת ישראל: ארבעה אנשים עם כפיות משוחחים ליד בית שנחשב מוקד פעילות חמאסניקי ואז בנג בנג, אוטומטית גורלם נחרץ בידי מכונת המלחמה הישראלית האכזרית. מי היו האנשים הללו? האם נעשה זיהוי של פניהם או של קולם באמצעים אחרים – לא ידוע. החבר המזועזע היה בשטח ולא יודע דבר על מה שאירע מאחורי הקלעים, אילו מערכות מודיעין הפעילה ישראל, מה היו השיקולים של האחראים לפגוע באנשים אלה בביתם. טעות, הוא יודע: הוא יודע שהצבא הישראלי פועל באופן שרירותי ושהנטייה האוטומטית הראשונית שלו הוא לפגוע, גם אם אלו חפים מפשע.
והנה הראיה לכך: בזמן שהבית הופצץ על יושביו, "אישה רצה החוצה מהבית, אוחזת בילד, וברחה דרומה.זאת אומרת שהיו אנשים חפים מפשע בפנים". אהה, הוא אינו יודע מי האנשים – אולי מדובר במפקדים בכירים, בפצצות מתקתקות, אולי המודיעין שמע שהם מתכננים משהו, אולי ואולי – זה לא משנה: העובדה שהמנוולים הללו משתמשים בנשיהם וילדיהם כבמגן חי, אינה מעלה ואינה מורידה מבחינת גבריהו; מבחינתו, אסור להפציץ את הבית אם יש שם חפים מפשע. על פי רוב צה"ל משתדל לא לעשות זאת, ולא תמיד הוא יודע, אבל מדוע דמם של האנשים האלה סמוק יותר מדם ילדינו ואזרחינו? הנרקיסיזם המוסרי של גבריהו וחבורת המזועזעים המקצועית ממשיך:
"אותו קו אדום שנחצה ב'עופרת יצוקה' הפך לקו ההתחלה במבצע 'צוק איתן'. בתים של "אנשי חמאס" נוספו לרשימה הארוכה של מטרות פוטנציאליות של צה"ל ברצועת עזה".
לא ברור מהמאמר איזה קו אדום נחצה ב'עופרת יצוקה'. אה, הפצצת בתים של חפים מפשע, אנשי חמאס במרכאות. רשימה אקראית שצבא הכיבוש האכזרי הרכיב כדי לספק את תאוות הדם והנקמה של הישראלים שאינם מוסריים כמו אבנר הגבר שבגברים.
"הפוליטיקאים ששלחו אותנו לבצע את המשימות הללו, אינם מתיימרים אפילו להבטיח תקווה לעתיד טוב יותר. רק המשך השימוש בכוח ובאלימות. ספקותינו באשר להיגיון ולצדק אינם אפילו מעניינים אותנו יותר, בזמן שהקווים האדומים שלנו נעים בעקביות אל מול המציאות – ממש כמו הקווים האדומים שלי בזמן שירותי הצבאי. 150 נהרגו בעזה בששת הימים הראשונים של המבצע, רובם הגדול היו אזרחים, ורבע מהם – ילדים. מיליוני ישראלים ופלשתינים חיים בפחד קיומי שטיל או רקטה ייפלו על ראשם. סיום התקף אלימות אחד אינו אלא הכנה לאזעקה הבאה".
אתם יודעים מי שלח "אותנו" – גבריהו מדבר בשם כ-ו-ל-נ-ו – "הפוליטיקאים". מין עריצים, דיקטטורים, היושבים בראש הפירמידה הישראלית ושולחים את בני עמם, כך סתם, להיות בשר תותחים. והעריצים הללו אינם מבטיחים לנו תקווה ועתיד טוב יותר, אלא רק כוח ואלימות. אכזריים שכמותם? במקום לשלוח את גבריהו למשימת תיווך עם חמאס, אנחנו מפציצים בתים של חפים מפשע. "מיליוני ישראלים ופלשתינים חיים בפחד קיומי שטיל או רקטה ייפלו על ראשם". שוב: "פחד קיומי" ללא סיבה. האם יש ספק למישהו, במי מבין הצדדים רואה גבריהו אשם בעימות הנוכחי? מהיכן מגיעה אשפה מוסרית כזאת?
עם כל הגיחוך שבדבר, זאת רמת הטיעונים של ארגוני השמאל הרדיקלי המבקשים לפרק אותנו לדעת. הם מסתכלים על עצמם במראה ורואים מוסר. המוסר שלהם אינו כולל את זכות היהודים להגנה עצמית, משום שאין לנו זכות כזאת. העובדה שהיהודים החליטו לא מזמן במונחים היסטוריים להפסיק להיות קרבנות נצחיים ולהקים מדינה עצמאית במולדתם ההיסטורית עם צבא חזק – משבשת לאירופים את המציאות, והורסת את החוליות החלשות שמאז ומתמיד חיו בקרבנו. גבריהו ושאר החבר'ה הבזים לבני עמם ומאמצים מוסר אויב, הם מהדורה משומשת של יהודי גרמניה בעשורים הראשונים של המאה העשרים.
וכך הוא מסיים את מאמרו המופתי ב'אינדפנדנט' הבריטי:
הקו האדום שבו עצרנו במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' (2009), הוא אותו קו שממנו התחלנו את מבצע 'עמוד ענן' (2011). הנקודה שממנו עצמו ב'עמוד ענן' היא אותו מקום שממנו התחלנו ב'צוק איתן'. מה יהיה הקו האדום הבא שלנו? ומתי נחצה גם אותו? רק אנחנו יכולים לענות על השאלה הזאת. זה תלוי בנו, ובמה שנרשה לאחרים לעשות בשמנו.
מה היה הקו האדום ב'עופרת יצוקה', ומה היה הקו ב'עמוד ענן', ומהי הנקודה שממנה התחיל מבצע 'צוק איתן'? תגידו, קראתם פה משהו חדש, עובדה, סיפור שלא שמענו קודם? מה זה משנה, העיקר שהכותרת הראשית מדברת על חייל צה"ל המאשים את ישראל במה שקורה לפלשתינים. גבריהו לא מעוניין במציאות ולא בעובדות, אלא בפואטיקה בזויה, רוץ לגויים להלשין על אחיך ללא שום ביסוס ועובדות. לא רק שיש פה עמדה מושחתת ולא מוסרית בעליל מצד גבריהו וחבריו, אלא שבעקיפין הם גורמים ללחץ בינלאומי על ישראל, ללגיטימציה של חמאס ובעצם מסייעים לחבורת הטרוריסטים בעזה להישאר על כנם, בעוד צה"ל – ובאמצעותו מדינת ישראל –מוקע על עמוד הקלון, לתפארת הנרקיסיסטים המוסריים שמעזים לדבר "בשמנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו