לולה ואנחנו

ביקורו של נשיא ברזיל בישראל הותיר אחריו טעם מוזר: כמעט בלתי אפשרי שלא לחבב את האיש החייכן הזה, אבל קשה שלא לתהות על אופי מדיניותו. לולה, הנשיא הברזילאי הראשון שמבקר בישראל, הוא גם המנהיג החשוב בעולם שמוכן לחבק את נשיא איראן ולבקר אותו בטהרן.

בראיונות לקראת ביקורו כאן הסביר מנהיג הפועלים לשעבר כי סנקציות רק ידחקו עוד יותר את משטר האייתוללות לפינה, וכי מי שבאמת מעוניין לפתור את בעיית הגרעין צריך לנהל עם טהרן דיאלוג. את הכחשת השואה של אחמדינג'אד, שנחשבת עבירה פלילית במרבית מדינות אירופה, פטרו יועציו באמירה המוזרה והלא מחייבת כי מדובר בדברים "לא מקובלים".

איך אפשר להסביר את המדיניות הזאת? ברזיל ידועה בעולם כמדינה פרגמטית וכמי שמצטיינת בניהול מדיניות חוץ. זה אולי לא קשה כשהקונוטציות הקשורות לברזיל הן בעיקר כדורגל על חוף הים ובחורות בביקיני, אבל העובדה היא שבמשך כמעט 200 שנות עצמאותה לא נאלצה ברזיל להילחם ולו מלחמה אחת. מתינות ופשרה הן נר לרגליה של המדינה הגדולה בדרום אמריקה, אבל את ההסבר למדיניותו האיראנית של לולה צריך לחפש באינטרסים.

האתגר הראשון הניצב לפניו הוא שיפור מצבה הכלכלי של ברזיל, והדאגה שפירותיה של הצמיחה הכלכלית יחלחלו לכל שכבות החברה. התוצר אמנם קפץ בזמן כהונתו בכ-50 אחוז, אבל רמת אי השוויון בהכנסות ממקמת את ברזיל בתחתית הרשימה העולמית, לצד זימבבואה. במדינה בעלת עתודות המים המתוקים הגדולות בעולם - אין לכמחצית מהאוכלוסייה נגישות למים זורמים. שכונות העוני והפשע הן בראש מעייניו של לולה, ולא המזרח התיכון או המאבק בין האיסלאם השיעי לזה הסוני.

עיקר גאוותו של לולה כמנהיג שמאל היא על כך שהצליח להסיט חלק מהמשאבים לטובת פרויקטים חברתיים, אבל ההכנסות עצמן הגיעו לברזיל בעשור האחרון בעיקר הודות לסין ולהודו. מיליוני בני אדם שהצטרפו מדי שנה למעמד הבינוני באסיה דורשים עוד ועוד אנרגיה ואוכל. ברזיל מייצאת לסין כמויות אדירות של ברזל ושל פולי סויה. המשבר הכלכלי האחרון הביא לכך שסין, ולא ארה"ב, נהפכה לשותפת הסחר מספר אחת של ברזיל. לכן במפת האינטרסים של ברזיל מופיעות קודם כל המעצמות החדשות של אסיה - ובראשן סין והודו - ולאחר מכן ארה"ב, אירופה ורוסיה.

כשלולה מבקש לדבר עם איראן הוא אומר שאירופה וארה"ב נכשלו, ושכעת תורן של ברזיל ושל מדינות אחרות בעולם השלישי להוביל את הדרך. מבחינתו, הסכסוך במזרח התיכון הוא הוכחה שיש לתת גם למדינות עולם שלישי להוביל מהלכים עולמיים. העובדה שברזיל אינה חברה במועצת הביטחון מעידה מבחינתו עד כמה הסדר העולמי הוא עדיין "הסדר הישן".

לסיכום, את מדיניותו של לולה יש לבחון בעיניים ברזילאיות - כאלה, שבניגוד לישראל, אינן מאוימות מהרדיקליזם האיסלאמי, ושלא ימצמצו אם לאיראן תהיה פצצה גרעינית. ובעיקר, עיניים ברזילאיות שמחפשות מעמד וכבוד בינלאומיים - גם בציר העובר בין ירושלים לטהרן.