הסובלנות מובילה להעצמת הטרור

הביטוי "ערפל קרב" מבטא חוסר ידיעה קיצוני בעת מערכה. במצב זה אין יתרון לצד כלשהו, שניהם לוטים בערפל. ואולם קיימים מקרים שבהם, באופן פלאי, הערפל הוא חד־צדדי. זוהי ההרגשה המתקיימת במהלך הימים האחרונים מאז חטיפת שלושת היהודים. ארגוני הטרור יודעים היטב כל מהלך שהם מבצעים, בעוד שהמשפחות היהודיות בערפל קרב. הנהגות הארגונים יודעות לנהל את הטרור מתוך הצבעה ברורה על המטרה שאליה הן חותרות, בעוד ההנהגה בישראל מתנהלת כמי שידיה קשורות, או לפחות מוגבלת ביחס לפעולות שאותן יכולה הייתה לבצע במסגרת המשבר הנוכחי.

מדוע זה קורה? מדוע כה ברור שהעולם יעבור בשתיקה על חטיפת אזרחים יהודים ושעמדת הטרור מוצדקת אפריורי? תשובה חלקית באה מכיוון ארה"ב ומערב אירופה: אם נשיא ארה"ב סובר כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להכריע אם ארצו צריכה לסייע צבאית לעיראק במאבקה נגד המורדים, ונוסף על כך הוא שלל את האפשרות של שליחת חיילים אמריקנים למדינה, הרי הוא שרוי בערפל קרב עצמי, חד־צדדי. יש אומרים שהתנהלותו היא במודע, מפני שזו דרכו. ויש הסוברים כי דרכו של אובאמה היא סכנה לעולם כולו. כי אם המידע המדבר על הוצאה להורג של 1,700 "חיילים" עיראקים על ידי המורדים, וזה המעט ממה שידוע מהימים האחרונים, גורר תגובה אנמית של אובאמה, המצב באמת חמור.

ארה"ב בהנהגתו של אובאמה גורמת להעצמת הטרור, אולם לא יהיה הוגן להפנות אצבע מאשימה לאיש אחד. זו תפיסה עקרונית אשר מלווה את מחלקת המדינה זה שנים, והשקפת עולם זו מקרינה ומשפיעה על העולם כולו. כך למשל, הלהיטות להשיג שלום בין צפון וייטנאם לדרומה גרמה אמנם להסכם בניצוחו של הנרי קיסינג'ר, אשר זכה בפרס נובל לשלום, ואולם מיליון פליטים צללו אל תהומות הים בעקבות "השלום".

שנה לאחר מכן, ב־1976, מדינת ישראל הוכיחה שאין להיכנע לטרור. חילוץ בני הערובה מאנטבה היה אות מובהק שיש להיאבק בטרור גם במחיר סיכון גבוה מאוד. אלא שמאז חלה ירידה הדרגתית במוטיבציה להיאבק בו, עד להכרה מובהקת באש"ף, שאינו אלא הארגון לשחרור פלשתין, ולאו דווקא מגבולות 67'.

ארה"ב מובילה קו מתון מול מדינות טרור, בעוד הנוקשות כלפי ישראל מעלה מחשבות נוגות בדבר המוסר הבעייתי מעצם הנחת הקורבן והרוצח באותו מישור. בתנאי אטמוספירה שכאלה, גם מנהיגי ישראל מושפעים, או לפחות מוגבלים, מפתרון יסודי של בעיית הטרור בישראל בפרט. ועל כן, פעולה כה פשוטה של חטיפה הדדית של בני משפחות המחבלים החוטפים, על דרך משל, אשר היתה מניבה תוצאות ברורות של הפסקת הטרור, היא בלתי אפשרית בעליל. ואולי זה החטא הגדול של אלו אשר במקום למנוע טרור מעצימים אותו.