ביום חמישי קראתי ב"גלובס" ראיון עם אחד מגונבי הדעת העולים בהתאחדות לכדורגל. "אין לנו תקציבים ליצור באז סביב הנבחרת", אמר מנכ"ל ההתאחדות, אורי שילה. אני לא יודע אם אליו התכוון עמוס לוזון באומרו ל-ynet ש"האשכנזים רוצים לתלות את עצמם", אבל מה שכן - אחרי שאתה קורא את דברי החוכמה של העו"ד המלומד עד הסוף, אתה מבין למה גם אם ירחיבו את המונדיאל ל-40 קבוצות אנחנו לא נהיה שם. ולחשוב שהשילה הזה הוא, כביכול, הבטחה צעירה ואנחנו תקועים איתו ועם הבלוגר של ההתאחדות עד להודעה חדשה. אבי לוזון הבטיח שאנחנו נהיה במונדיאל בדרום אפריקה, אז חיכיתי על אפי ועל חמתי (וגם שאר המשפחה היתה איתי) לראות את מי ישראל תקבל בבית המוקדם. משום מה השם שלנו לא הופיע. יכול להיות שלוזון הבטיח ולא קיים- הטקס עצמו היה סטנדרטי: מרגול האפריקנית שרה, שרליז ת'רון העלתה כמה קילוגרמים ודיברה אל הקהל בבית כמו לילדים קטנים ודני נוימן הבטיח לנו שנראה אותו גם בקיץ. משום מה, שטרן חלובה לא נצפה בקהל בחליפה. אולי הוא בדיוק היה בטלפונים לסגור ללוזון עוד קדנציה בקומבינה. ואולי טוב שכך - מה לנו ולזה. הרי גם כשהשחקנים שלנו נוסעים לבורדו או לשבדיה הכל נשאר אותו הדבר: הפה ג'ורה והשכל בתחת. ככל שחולף הזמן אנחנו מתחילים להשלים עם העובדה שפיפ"א ואופ"א הם ארגונים מכורים ובעייתיים לא פחות ממשחקי הליגות הנמוכות בישראל, ובזה אנחנו נמצאים בצמרת העולמית. משעה לשעה, מיום ליום, עוד משחק מתגלה כמכור ועוד שחקן הופך לאסיר של סוכן שחקנים כזה או אחר ברחבי הפלנטה. או שהתבגרנו או שהצ'מפיונס ליג גונבת את ההצגה, אבל נדמה שההתרגשות מהמונדיאל הממוסחר יורדת. דווקא העובדה שאפריקה תארח נותנת הרגשה שסוף סוף, לראשונה מאז שנת 86', יהיה לנו מונדיאל שגם נצליח לזכור ממנו יותר ממשחק אחד. אם לא, אבי לוזון הבטיח לצלם לנו.
על הנבחרת שלא ממש חסרה בהגרלה
עדי רובינשטיין
כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".
