נשיא טוב תורם לאחדות העם

במשך כ־15 שנים שבהן סיקרתי כעיתונאי את מוסד הנשיאות, למדתי להיות עד מקרוב לחשיבותו ולעוצמתו הרבה בעיני הציבור הרחב. באותן שנים כיהנו במשכן הנשיא הנשיאים יצחק נבון (חמש שנים) וחיים הרצוג (עשר שנים) ואני הרביתי לבקר במשכן, להשתתף באירועים שהתקיימו בו וללוות את הנשיאים בביקוריהם בארץ ובחו"ל.

שני הנשיאים הללו היו אהודים מאוד על הציבור. הם התקבלו בחום ובאהבה רבה בכל סיור שערכו ברחבי הארץ. זכורים לי קבלות הפנים שהם נהגו לערוך בחול המועד סוכות כשאלפי אזרחים מכל הארץ זרמו למשכן רק כדי ללחוץ את ידם. גם במסעותיהם לחו"ל זכו להצלחה רבה. נלוויתי לנשיא נבון בעת ביקורו במצרים לניחום אבלים של ג'יהאן סאדאת, נלוויתי להרצוג בנסיעותיו לאוסטרליה ולניו זילנד, לזאיר ולליבריה, ואף שחלפו מאז יותר מ־20 שנה אני זוכר את הכבוד הרב שהעניקו להם ראשי המדינות ואת החום והאהבה שהשפיעו על הרצוג בביקורו במוסדות חינוך יהודיים במלבורן ובסידני. נלוויתי לפני כשנה גם לשמעון פרס בביקורו בפאריס, ואי אפשר היה שלא להתרשם מהכבוד הרב שהעניקו לו הנשיא וראשי הממשל הצרפתי.

אי אפשר להגזים בחשיבותו של מוסד הנשיאות - זאת כמובן בתנאי שנושא המשרה הוא אישיות ראויה להערכה ולהערצה. יש להודות שלא כל הנשיאים מילאו את התקוות שתלו בהם. פרופ' אפרים קציר היה מדען חשוב, אבל לא התאים לנשיאות. גם עזר ויצמן, שהגיע למשכן עטור הישגים, איכזב כנשיא. וכמובן, אכזבה ובושה גדולה גרם לכולנו ולמוסד הנשיאות משה קצב.

אבל כישלונם של מועמדים בלתי מתאימים אינו מצדיק לקבל החלטה פזיזה של ביטול מוסד הנשיאות. בג"ץ קבע ב־2007 באחת מפסיקותיו כי "הנשיא מסמל את המדינה ואת ערכיה המוסריים והדמוקרטיים... הוא מייצג במעמדו את הממלכתיות ואת הקווים המאחדים והקושרים בין פלגיה השונים של החברה הישראלית. הוא אמור לשקף באישיותו את הטוב, היפה, הערכי והייחודי המאפיינים את הציבור בישראל. הוא אמור לשמש דוגמה ומופת בדרך מילוי תפקידו ובאופן ניהול אורחות חייו הפרטיים גם יחד".

אסור גם לשכוח שלנשיא יש יכולת להשפיע על מהלכים מדיניים ופוליטיים, ושתי דוגמאות בולטות לכך הן תביעתו הנמרצת של יצחק נבון להקים ועדת חקירה ממלכתית, בעקבות הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה במלחמת לבנון הראשונה, ומעורבותו של הרצוג בהקמת ממשלת האחדות הלאומית ב־1984, כדי להילחם במשבר הכלכלי החמור שפקד אותנו באותה עת.

הטענות, שלפיהן יש לבטל את מוסד הנשיאות כי ההוצאות הכספיות הן רבות, לא תמיד עומדות במבחן, משום שהתרומה שיש לנשיא טוב, המקפיד על גישה ממלכתית ואינו עוסק בפוליטיקה, היא כל כך רבה ונדרשת במדינה שסועה ומפולגת כשלנו, שבה הדרג הפוליטי אינו זוכה לאמון ציבורי רב, שהיה צורך להמציא אותו אילו לא היה קיים.