1 לו השחקן פיליפ סימור הופמן ז"ל היה צופה אתמול בהפועל אילת, הוא בוודאי היה מת ממנת יתר של היי פיק אנד רול. אילת המשיכה להשתמש בנשק ההתקפי העיקרי שלה, כמו כל קבוצה של קטש, שהזריק את החומר הזה היישר לוורידים של הפועל עד לבאזר האחרון.
הפשטות ההתקפית עד כאב של קטש לעיתים מעלה גבות ומעוררת תחושת כאוס, אבל השימוש האינטנסיבי בריווח שיצרו טרנס רודריק וניצן חנוכי השאיר את אילת לזריקות פנויות, וכשהם נתקעו הם הלכו אל האיש הגדול שלהם, יינסי גייטס, שהראה מגוון תנועות יצירתי בלואו פוסט ויד מחצי מרחק לאחר תנועת גב לסל, אחרי שהנתיב לצבע נחסם עבורו.
לא לכל ביג גאי יש את הגיוון הזה. וכשזה לא הלך? תודה לך, הפועל ת"א, על ריבאונד ההתקפה, מקור לא אכזב לשמירת היתרון הדרומי.
2 אבל את המשחק הזה קטש ניצח בהגנה. אם האזורית של החצי הראשון גרמה להפועל לאבד קצת שיווי משקל אבל להישאר במרחק ראייה, דווקא האישית האגרסיבית של פתיחת המחצית השנייה הוציאה את אילת למתפרצות ויצרה תסכול וחוסר אונים.
נעילת הצבע וההימור של אילת על השלשות של הפועל ת"א יצרו תחושה של תבוסה, כי למרות האתלטיות התל־אביבית היא נתקלה באלישי כדיר.
כדיר הוא חוליה חשובה בעמוד השדרה של הכדורסל הישראלי. שחקן שמבין שאין תחליף לדקות משחק, גם במחיר של פגיעה באגו. שחקן שלמד להפנים, לקבל ולאהוב את עמדה 4, המספר שהכי מפחיד שחקני נוער אם אומרים להם לשחק בעמדה הזאת. תהיה שחקן, יאמר להם כדיר, לא מספר. ואתמול המספר שלו היה 1 על המגרש - בריבאונד, בנוכחות, בנתינת הגוף ובסיומת.
3 שמחה גדולה היתה בסיום חצי הגמר הראשון בנוקיה. הקהל של אילת חגג כי הקבוצה שלו ניצחה, הקהל של מכבי ת"א חגג כי הפועל ת"א הפסידו.
הקהל של הפועל ת"א חגג כי הוא עילאי ומתנשא (עאלק) ולא באמת מסתכל בלוח התוצאות (עאלק בריבוע). ורק הקהל של ראשל"צ היה עסוק באותם רגעים בסיום ארוחת הערב, במקלחת לילדים ובכניסה לטרנינג אפרפר כדי לסיים עוד יום עבודה בתחזוק מ.כ מעמד הביניים.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
