"הכוח הרך של בריטניה": בצל המשבר - המלך צ'ארלס נוחת בוושינגטון

באחד הרגעים המורכבים ביחסי בריטניה-ארה״ב בעשורים האחרונים, יגיעו היום (שני) המלך צ׳ארלס והמלכה קמילה לביקור ממלכתי בן ארבעה ימים בארה"ב, בניסיון לשקם את הקשר הרעוע מתמיד בין שתי הממשלות.

בשורה טובה למיליי? המהלך שטראמפ שוקל נגד בריטניה

על הביקור העיב הירי בשבת בארוחת הערב של איגוד כתבי הבית הלבן, שבעקבותיו חולץ הנשיא דונלד טראמפ מהאולם בידי אנשי השירות החשאי.

"מצפים לתחילת הביקור"

בעקבות הירי, בארמון בקינגהאם אישרו אמש (ראשון) את קיום הביקור לאחר התייעצויות בשני צדי האוקיינוס ודיווחים כי פרטי הביקור נשקלים שנית לאור התפתחויות. דובר הארמון מסר כי המלך והמלכה "מצפים לתחילת הביקור". ממלא מקום התובע הכללי, טוד בלאנש, מסר אתמול כי לפי הערכת הרשויות הירי כיוון ככל הנראה לנשיא טראמפ ולבכירי הממשל, והוסיף כי הוא בטוח שהמלך יהיה בטוח במהלך הביקור.

במהלך ארבעת ימי הביקור צפויים בני הזוג המלכותי לקיים פגישה עם טראמפ בבית הלבן ולהשתתף בארוחת ערב ממלכתית. מחר (שלישי) ינאם המלך לפני שני בתי הקונגרס לרגל 250 שנה לעצמאות ארה"ב שמצויין השנה. עוד תוכננו ביקור סמלי באתר ההנצחה לפיגועי 11 בספטמבר וקבלת פנים בניו יורק, וביקור בפארק לאומי בווירג׳יניה.

זו הפעם הראשונה שמונרך בריטי ינאם בקונגרס מאז נאומה של אמו של צ׳ארלס, המלכה אליזבת השנייה, ב-1991. אליזבת ביקרה בארה"ב גם ב-1976 לציון 200 שנה לעצמאות וכמה פעמים נוספות, האחרונה ב-2007. אביה, המלך ג׳ורג׳ השישי, ביקר בארה״ב ב-1939.

לפני שבעה חודשים ביקר הנשיא טראמפ בבריטניה וזכה לכבוד מלכים, כשניכר היה שהנשיא האמריקני נהנה מהאווירה המלכותית. טראמפ לא הסתיר מעולם את חיבתו למוסד המלוכה. באותה העת, היה נראה שבריטניה וממשלת הלייבור בהנהגת קיר סטארמר מצליחים למצב את עצמם כ"ילד המועדף" של טראמפ באירופה, בעוד שאר היבשת נאלצה לספוג מכסים כבדים ועלבונות מילוליים.

"לא המלחמה שלנו"

מאז המים באוקיינוס האטלנטי נעשו עכורים, כאשר לאחרונה הייתה זו המלחמה באיראן והסירוב הפומבי והמוצהר של סטארמר לאפשר לארה״ב בתחילה שימוש בבסיסיה באוקיינוס ההודי ובאי הבריטי לתקיפת איראן, מתוך חשש להפרת המשפט הבינלאומי. החלטה זו אמנם רוככה בהמשך, אך סטארמר שב והבהיר: "זו לא המלחמה שלנו ואנחנו לא נגרר אליה".

טראמפ הגיב לסירוב הזה, ובכן, לא באופן דיפלומטי אך כמצופה: הוא הבהיר כמה פעמים כי סטארמר הוא "לא וינסטון צ׳רצ׳יל", חזר והכריז כי הוא "מאוכזב" ממנו, וכינה את נושאות המטוסים הבריטיות "צעצועים" בפוסט, אחרי שבריטניה הודיעה שתשלח נושאת מטוסים לזירה, ציין הנשיא: ״אנחנו לא צריכים אותן - אבל נזכור. אנחנו לא צריכים אנשים שמצטרפים למלחמות אחרי שכבר ניצחנו״.

בראיון ל״טלגרף״ הבריטי אף איים לפרוש מנאט״ו, לאחר שבעלות הברית סירבו לתמוך בו במלחמה.

אלא שעוד לפני שטראמפ התאכזב מחוסר תמיכתה של בריטניה במלחמה באיראן, היה זה הצד הבריטי שהרגיש חבוט ממהלכי הנשיא. בראיון בינואר, במסגרת הזלזול המופגן של הנשיא בערכן של בעלות בריתו האירופיות, טען הנשיא כי חיילי נאט"ו "נשארו מעט מאחור" מקווי החזית באפגניסטן.

"הגדולים שבלוחמים"

האמירה עוררה סערה ציבורית קשה בבריטניה, שאיבדה 457 לוחמים בלחימה שם. העיתונות הבריטית פתחה במתקפה, הנסיך הארי, ששירת בעצמו באפגניסטן, גינה את הדברים, וסטארמר כינה את האמירה "מעליבה ומזעזעת" ודרש התנצלות. בעקבות הסערה חזר בו טראמפ ושיבח את הלוחמים הבריטים כ"מבין הגדולים שבלוחמים". הטעם הרע, כאמור, נשאר, וכבר אז החלו באי הבריטי הקריאות למלך לבטל את הביקור.

מוקדם מעט יותר, פרשת גרינלנד הסעירה את היחסים. שאיפתו של טראמפ לספח את האי הצפוני, שתחת ריבונות דנמרק, הביאה אותו לאיים בהטלת מכסים של 25% על בריטניה ועל שמונה בעלות ברית אירופאיות נוספות, ולא לשלול שימוש בכוח צבאי או פרישה מנאט"ו.

סטארמר כינה את האיומים "שגויים לחלוטין" ואמר כי "עתידה של גרינלנד שייך לתושביה ולממלכת דנמרק בלבד". טראמפ אמנם נסוג לבסוף, אבל למעשה בפעם ראשונה בתולדות נאט״ו נראתה ארה״ב כאיום צבאי ממשי על אירופה.

לנוכח זאת, המלך צ׳ארלס נחשב לאדם המתאים לנסות להציל את היחסים בין מי שנחשבו לבעלות הברית הקרובות ביותר בעולם המערבי. "אני מכיר אותו טוב, אני מכיר אותו שנים. הוא איש אמיץ ודגול", אמר טראמפ על המלך בראיון לאחרונה. בביקורו של הנשיא בארמון בספטמברו, על פי דיווחים, הצליח המלך לשכנעו להגביר את התמיכה האמריקנית באוקראינה.

"משחקים עם הקלף הנכון"

בסקירה שפרסם ה-BBC לקראת הביקור, אמרה שאנון פלטון ספנס, חוקרת באוניברסיטת הרווארד, כי בית המלוכה הוא "כלי הכוח הרך מספר אחת של בריטניה, ואין מקום שבו זה ניכר יותר מאשר בארה״ב". היא הוסיפה, לגבי העיתוי הגורלי של הפגישה, כי "זה לא היה יכול לבוא ברגע טוב יותר עבור בריטניה. הם משחקים בדיוק את הקלף הנכון, בזמן שהם אפילו לא הבינו שהם יזדקקו לשחק בו".

ממשלת בריטניה מקווה כי המלך ינצל את ההון האישי שצבר אצל טראמפ ויקדם נושאים רגישים: תמיכה באוקראינה, חיזוק נאט״ו והגנה על הסכם הסחר שנחתם זה מכבר. אך הפער הערכי בין השניים מקשה על המשימה. המלך ובית המלוכה שמבקשים להיתפס כנושאי דגלה של הדמוקרטיה הליברלית, הסדר העולמי ופוליטיקה של מתינות ואחריות (לא תמיד בהצלחה), מגלמים את ההפך הגמור מדמותו של טראמפ.

"השואו של טראמפ"

צ׳ארלס יצטרך למצוא את האיזון העדין בין הצורך להבטיח את האינטרסים של מדינתו, ואלה עוברים לא פעם במחמאות פומביות לנשיא האמריקני וניסיון להתחבב אליו, לבין השמירה על דמותו המלכותית. מקס ברגמן, יועץ בכיר לשעבר במחלקת המדינה האמריקנית, אמר ל-BBC: "אני לא יודע עד כמה הוא יהיה ממושמע. ה׳שואו של טראמפ׳ לא נכבה רק כי המלך בעיר".

בשולי הביקור עומדים שני אתגרים שעלולים להעיב עליו. הראשון הוא האופן בו יתמודד המלך בן ה-77 עם הלו״ז העמוס, לאור מצבו הבריאותי והעובדה כי הוא עובר טיפולים נגד סרטן זה יותר משנתיים. השני הוא "הפיל בחדר": שערוריית אחיו של המלך, אנדרו מאונטבטן-וינדזור (לשעבר "הנסיך אנדרו"), וקשריו עם עבריין המין ג׳פרי אפשטיין.

אותה הפרשה נמצאת כעת שוב בכותרות בבריטניה, כאשר החשיפות הקשורות במינוי פיטר מנדלסון לשגריר בוושינגטון, על אף קשריו עם אפשטיין, עשויות להביא לפתיחת מלחמת סכינים בממשלת הלייבור ולסיים את כהונתו של סטארמר.