ההולנדי שהתעופף לפסגה: ההישג של חרט וילדרס והשפעתו

עם פרסום המדגמים בהולנד לא היה כנראה אדם מאושר יותר במדינה מאשר חרט וילדרס. "35", הוא צייץ עם שישה סימני קריאה, מתייחס למספר המושבים שקיבלה מפלגתו PVV במדגמים. "אנחנו המפלגה הגדולה ביותר", צהל בתגובה להישג שהיכה את כל הסקרים וקבע שיא עבור המפלגה, שהגדילה את כוחה ביותר מפי שניים לעומת הפרלמנט היוצא (בספירת קולות האמת יתברר שהמספר בפועל הוא 37 מושבים).

אבל מאחורי השמחה של הפוליטיקאי הוותיק היו לא רק מספרים - היתה גם תחושה שאולי לראשונה ב־34 שנותיו בפוליטיקה הוא זינק מעמדת המוקצה התמידי לעמדת הפוליטיקאי החזק והרצוי ביותר בהולנד. אותו וילדרס, שכינה את האסלאם "אידיאולוגיה טוטליטרית", שדרש לסגור בתי ספר אסלאמיים ומסגדים, שביקש להשוות את הקוראן ל"מיין קאמפף" ולאסור אותו בחוק, שכינה את המהגרים ממרוקו "זבל" ומסתובב כמעט 20 שנה עם אבטחה צמודה עקב איומים - אותו וילדרס הפך כעת לאיש שזכה באמון הגדול ביותר של אזרחי הולנד.

עדיין לא ברור לחלוטין אם הפוליטיקאי בן ה־60 יצליח להרכיב את הממשלה. בהולנד היא תמיד מבוססת על קואליציה, ובגלל ריבוי המפלגות תהליך הרכבתה יכול לארוך זמן רב (בפעם האחרונה הוא נמשך 271 יום), ומבחינת רוב הקשת הפוליטית הוא עדיין מוקצה במידה זו או אחרת. ואולם נראה שגודל הניצחון משנה את הגישה. דילן ישילגז־זחריוס, ראשת מפלגת העם לחירות ולדמוקרטיה (VVD), שהובילה בסקרים אך סיימה שלישית עם 24 מושבים, אמנם טענה לפני הבחירות שלא תשב בממשלה תחת וילדרס, אבל אתמול כבר לא פסלה את האפשרות. גם פיטר אומזיכט, המטאור הפוליטי שהקים את מפלגתו לפני שלושה חודשים וסיים רביעי עם 20 מושבים, אמר בעבר שלא יעבוד עם וילדרס, אבל אתמול הבהיר כי מפלגתו "נכונה לתרגם את אמון המצביעים למעשים".

עם 24 מושבים של VVD ו־20 של אומזיכט, לווילדרס יש 81 מושבים - חמישה יותר מהנדרש לרוב בפרלמנט. אתמול הוא שידר נכונות למגעים ולפשרות. "מספר המושבים הוא מחמאה אדירה, אבל גם אחריות גדולה", אמר.

הקלף המנצח: הגירה

מה אפשר את הניצחון הענק? ראשית, לפחות ברמה הרטורית וילדרס מיתן את דרישותיו. הוא אמנם רוצה לערוך משאל עם על יציאת הולנד מהאיחוד האירופי, אבל "מבין שזה לא נושא בוער". הוא עדיין רוצה לסגור מסגדים ובתי ספר אסלאמיים, אבל ברור לו שיש נושאים דחופים יותר ולכן סוגיות האסלאם צריכות "להיכנס למקרר". לפתע, לפחות כלפי חוץ, נראה וילדרס כפוליטיקאי פרגמטי ולא "פירומניאק פוליטי", כפי שכינה אותו רה"מ הקודם מארק רוטה.

הגורם השני היה הטיפול בהגירה, הנושא המרכזי של הבחירות. בשנה האחרונה קלטה הולנד 220 אלף מהגרים, ואף שחלקם הם פליטים מאוקראינה, המספרים רק החמירו את משבר הדיור שבו מצויה המדינה (לפי סקר ממשלתי חסרות בהולנד 390 אלף יחידות דיור). וכאשר כמעט כל המערכת הפוליטית עברה לדבר על הגירה, כולל המפלגה הגדולה ביותר VVD, לווילדרס היה יתרון: מי אם לא הוא מדבר על הפסקתה זה שנים? לדברי הסוציולוג היין דה האס מאוניברסיטת אמסטרדם, הפיכת ההגירה לנושא המרכזי של הקמפיין חזרה כבומרנג ל־VVD, ובעקיפין סייעה להכשרת וילדרס.

שלישית, הבחירות נצבעו בשאלות של אמון במוסדות השלטון, וגם כאן היה לווילדרס, שמכונה לעיתים "טראמפ ההולנדי", יתרון כמבקר ותיק של הממסד.

הקשר הישראלי?

ולבסוף, לא מן הנמנע שהיתה גם השפעה מסוימת לטבח של השבת השחורה. אם יש קשר כזה - הוא אולי עוד יתברר במחקרים, אבל סקר שנערך לפני שבועיים הראה כי 72% מההולנדים רואים בחמאס אחראי למלחמה, 58% חוששים מהתפרצות אנטישמיות בארצם, ו־45% חוששים שהמלחמה תוביל לאלימות בהולנד עצמה. ייתכן שמשהו מהסנטימנט הזה תורגם גם לקולות עבור וילדרס, שאינו רק דורש דה־אסלאמיזציה של הולנד בפרט, ואירופה בכלל, אלא הוא גם תומך ישראל בלתי מסויג, שביקר בארץ עשרות פעמים ותומך בהעברת השגרירות ההולנדית לירושלים. "ישראל נלחמת על קיומה מול כוחות השנאה, הברבריות והטרור", כתב ב־4 בנובמבר. "אף ישראלי אינו רוצה הרג לא הכרחי של אזרחים, אך את חמאס יש למגר. עלינו לצדד לחלוטין בישראל ובעם היהודי". 

כיצד ישפיע ההישג של וילדרס על הנוף הפוליטי באירופה - עוד מוקדם לדעת, אבל סביר שהוא יעניק רוח למפרשי הימין הפופוליסטי. הוא עצמו, אגב, מבקש לקרוא לו ליברל ימני, ולפחות בעבר הצהיר: "בעלי הברית שלי אינם לה פן או היידר. לעולם לא אשב עם פשיסטים". אבל אתמול לא היה פוליטיקאי אחד משורות הימין הפופוליסטי בין מדריד לרומא ובין פריז לבודפשט שלא מיהר לברך את ההולנדי שהתעופף לפסגה.