נשיא תוניסיה משיב לאחור את "האביב הערבי"

נשיא תוניסיה, קייס סעיד, מתאמץ לשדר עסקים כרגיל. רק בשבוע שעבר העניק המנהיג העצמאי, שעלה לשלטון לפני כשנתיים, לנשיא אלג'יריה עבד אל־מגיד תבון שרשרת של אות כבוד לאומי, לרגל ביקורו במדינה.

מוקדם יותר החודש, הגיע לביקור בתוניסיה יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן, והשניים חנכו את מבנה השגרירות הפלשתינית החדש בתוניס. במהלך הביקור הבטיח סעיד לבקר ברמאללה, ובהמשך אף הצטלמו השניים על רקע מונומנט מפואר, שעליו מופיע תבליט של מפת "פלשתין השלמה".

תוניס שימשה במשך שנים עיר מקלט לאש"ף, ומתגאה בחסות שהעניקה לפלשתינים. לא במקרה, האולם שבו ישבו סעיד ועבאס נקרא חמאם א־שט. מדובר בשמו של המקום שבו חיל האוויר הישראלי ערך את מבצע "רגל עץ" ב־1985, שבמסגרתו הותקפה מפקדת אש"ף בתוניס.

חרף מאמצים אלה, סעיד מצוי בלב סערה פוליטית. לקראת יום השנה להדחת משטרו של זין אל־עאבדין בן עלי במהפכת היסמין, הודיע הנשיא על המשך הקפאת פעילות הפרלמנט עד 17 בדצמבר 2022. המשמעות היא שהמדינה תתנהל במשך שנה ללא בית מחוקקים, ושסעיד ישמש בפועל רודן חדש של המדינה, ששימשה דגם מוצלח לכאורה לאירועי "האביב הערבי". באופן אירוני, סעיד הסביר שהחלטותיו להאריך את השהיית הפרלמנט ולערוך בחירות רק בעוד שנה, נועדו לאפשר לעם להביע את רצונו להעלות הצעות לרפורמות משפטיות וחוקתיות.

כצפוי, שורה של מפלגות במדינה כבר דחו את החלטותיו של הנשיא וגינו אותן. בה בעת, קבוצת פוליטיקאים התאחדה במסגרת "אסיפת ההצלה הלאומית", שנועדה לנסח תוכנית להצלת הכלכלה והחברה, ולהגנה על הדמוקרטיה ומדינת החוק. היועץ הפוליטי של יו"ר "א־נהדה", ריאד א־שעיבי, אמר כי הם "דוחים את כל צעדי ההפיכה, וקוראים להסרת ההשהיה של החוקה ושל פעולת הפרלמנט".

חבר פרלמנט אחר, הישאם אל־עג'בוני ממפלגת הזרם הדמוקרטי, כתב בעמוד הפייסבוק שלו תקציר סאטירי לנאומו של סעיד: "אני הנשיא, אני הממשלה, אני הפרלמנט, אני הרשות השופטת - וכל מי שמבקר אותי או מתנגד לי - הרי הוא בעל שאיפות לתפקידים, או שקרן או בוגד או גנב או בור או מרגל".

באווירה כזו, ספק רב אם הבחירות, שמועדן נקבע על ידי הנשיא ל־17 בדצמבר 2022, יתקיימו ולא יידחו באמתלה כלשהי. כך גם משאל העם שנקבע ליולי בנוגע לשינויים בחוקה. לא בכדי, בסוף השבוע פרצו הפגנות בבירה נגד החלטותיו של סעיד. בכל זאת, ביום שישי מלאו 11 שנה למחאה שהובילה להדחת הרודן הקודם והחלה את אירועי "האביב הערבי".

האירועים האחרונים בתוניסיה מצטרפים לכישלונות לכונן דמוקרטיה מלאה במדינות אחרות במזרח התיכון. הניסוי של האחים המוסלמים במצרים נגדע בהפיכה של הצבא ב־2013. אותו הדבר אפשר לומר על המועצה הריבונית בסודאן, שמעתה תהיה תחת איום מתמיד של הפיכה מצד הגנרלים.

בתוניסיה, כמו במקומות אחרים, מאוכזבים מהמשטר הדמוקרטי, שלא הצליח לפתור את בעיות השחיתות והכלכלה בתוך זמן קצר. חשש אחר נוגע לאופי השלטון, שעשוי ליפול לאחת מהתנועות המזוהות עם משנת האחים המוסלמים, ולשאיפותיהן להכפיף את כל תחומי החיים לאסלאם.

דווקא מפלגת א־נהדה שואפת להציג פנים מתונות לעולם וחזון הדומה למפלגות נוצריות שמרניות בגרמניה או באיטליה. בהמשך לכך, המפלגה אף שיתפה פעולה עם גורמים פוליטיים אחרים בפרלמנט ובקואליציה. ואולם, המצב הכלכלי פגע בכוחה הפוליטי. אם ב־2011 "א־נהד'ה" זכתה ב־89 מושבים בבית הנבחרים מתוך 217, הרי שב־2019 היא כבר ירדה ל־52 מושבים בלבד. לכך הצטרף כמובן משבר הקורונה.

הנשיא סעיד, כך נראה, ניצל את שעת הכושר הפוליטית כדי להשיב את גלגל "האביב הערבי" לאחור. מה שנותר הוא מראית עין של דמוקרטיה. דוגמה למראית עין כזו היה ניתן לראות בצעד של סעיד למנות אישה לראשת הממשלה. למרות היותה האישה הראשונה בתפקיד, ד"ר נג'לא בודן רמדאן, מונתה אליו כשאין לה שיוך מפלגתי כלשהו. לכן למרות ניסיונה כאשת אקדמיה וכפקידה בכירה במשרד להשכלה גבוהה – היא תלויה לחלוטין ברצונו הטוב של הנשיא.