כשהוא יושב מאחורי שולחן העבודה הגדול שלו בארמון הנשיאות בקרתגו, ועוטה מסיכת פנים לבנה כהגנה מפני וירוס הקורונה, הכריז ביום רביעי שעבר נשיא תוניסיה, קייס סעיד, בערבית הספרותית מלאת פאתוס שלו על מהלך מהפכני וחסר תקדים בעולם ערבי: מי שתרכיב את הממשלה הבאה של תוניסיה ותעמוד בראשה - היא אישה.
"כידוע, תוניסיה נמצאת במצב חירום", הכריז סעיד, שרק לפני חודשיים השתלט על המדינה בהליך שהוגדר על ידי מבקריו כ"הפיכה", ופנה אל ראשת הממשלה המיועדת והנרגשת, ד"ר נג'לא בודן־רמדאן, שישבה מולו.
"לנוכח התנאים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים שחווינו בשנים האחרונות, ובעיקר בתקופה האחרונה, החלטתי למנות אותך להרכיב ממשלה חדשה. נעבוד ביחד, אינשאללה, ברצון ובנחישות להתגבר על השחיתות והכאוס ששיתקו את המדינה ואת מוסדותיה. חברים וחברות רבים עמלים יומם ולילה למען המדינה, אבל יש גם כאלה שעובדים כדי להחריב את המדינה.
"אנחנו נושאים היום באחריות היסטורית, והרגע הזה הוא אכן היסטורי: לראשונה אישה מקבלת את ראשות הממשלה בתוניסיה. זהו כבוד לתוניסיה ומחווה לנשים התוניסאיות. אני רואה מולי אישה שמסוגלת להנהיג בהצלחה ובראייה ברורה, כמו גבר. איבדנו זמן רב, ואין מנוס מלהתחיל לעבוד בהקדם".
• • •
המינוי עורר, כצפוי, התעניינות בינלאומית נרחבת. כלי תקשורת רבים דיווחו על הצעד האמיץ של הנשיא התוניסאי, המתמודד עם גלי ביקורת מבית ומבחוץ.
לרגע קצר נעלם צילן הכבד של בעיותיה הרבות של תוניסיה - המשבר הכלכלי העמוק, האבטלה הגבוהה, ההגירה ההמונית, השחיתות והפשיעה, ומצב החירום הפוליטי שעליו הכריז סעיד רק לפני שבועיים - ותוניסיה חזרה להיות מגדלור של תקווה לעולם הערבי, בדיוק כפי שהיתה לפני עשור, כשהניפה את דגל "האביב הערבי".
אולם עד לאותו הרגע מעטים בתוניסיה שמעו על בודן־רמדאן (63), דוקטור לגיאולוגיה וחסרת ניסיון פוליטי, שהפכה בן־לילה לסמל לקידמה: האישה הראשונה שעומדת בראשות ממשלה בעולם הערבי, והחמישית שנבחרה לתפקיד במדינה מוסלמית (אחרי בנזיר בוטו בפקיסטן; טנסו צ'ילר בטורקיה; חסינה ואזד וח'לידה זיא בבנגלדש).
את המינוי קיבלה בודן־רמדאן כשהיא לבושה בחליפה אלגנטית שחורה, לצווארה מחרוזת פנינים, לרגליה נעלי עקב בהירות, שערה הבהיר אסוף ברישול, חשוף לעיני כל, והיא אינה עוטה שום כיסוי, למעט מסיכה חד־פעמית להגנה מהקורונה, כמתחייב. אישה מודרנית, אקדמאית, שאינה מנסה למצוא חן בעיני איש, ואינה נכנעת, ולו באופן זמני או פומבי, למסורות הדתיות במדינה שבה שלטו עד לאחרונה האחים המוסלמים.
היא ילידת העיר קרוואן שבמרכז תוניסיה, העיר הרביעית בקדושתה לאסלאם, ואינה משתייכת למשפחה ידועה - עובדה שמשחקת לטובתה, לנוכח תחושת הסלידה העממית מהאליטות הפוליטיות המסורתיות.
את התואר דוקטור בגיאולוגיה קיבלה מהמכון למכרוֹת בפריז (École nationale supérieure des mines de Paris), ולאחר קבלת הדיפלומה לימדה בבית הספר הגבוה להנדסה בתוניסיה. מ־2011 עבדה במשרד הממשלתי לחינוך גבוה ולמחקר מדעי וקודמה עד לתפקיד מנכ"לית המשרד.
במסגרת תפקידה היתה בודן־רמדאן אחראית ליישום רפורמה במערכת החינוך הגבוה בתוניסיה, במימונו של הבנק העולמי - קשר חשוב ביותר לצורך גיבוש פתרונות עתידיים להוצאתה של תוניסיה מהמשבר הכלכלי העמוק שבו היא נתונה כבר עשרות שנים, ושאף החריף לאחר הנהגת דמוקרטיה במדינה. הבוס שלה לשעבר, שיהאב בודן, שכיהן כשר לחינוך גבוה בשנים 2016-2015, העיד כי מדובר ב"אישה רצינית, ישרה ושיטתית, שיכולה לעבוד 16-13 שעות ביממה".
מינויה של בודן־רמדאן בא כהפתעה מוחלטת גם לנוכח העובדה שסעיד עצמו נחשב לשמרן. במהלך הקמפיין שלו לנשיאות, לפני שנתיים, הוא אף התחייב "לא לגעת בקוראן", ולכבד את הכתוב בו ככתבו וכלשונו.
אולם ייתכן שהפתרון לסתירה הזו נמצא אצל רעייתו, אישראף שביל־סעיד, משפטנית, שופטת בבית המשפט לערעורים בתוניס לשעבר וחברתה הקרובה של בודן־רמדאן. לפי הרכילות שמגיעה מתוניסיה, שביל־סעיד מילאה תפקיד מרכזי בהחלטה למנות את בודן־רמדאן לראשות הממשלה.
היא עצמה נאלצה לעזוב את עבודתה כשופטת והפכה למרצה במרכז ללימודים משפטיים בתוניס, כדי שתוכל לסייע לבעלה במשימה הכמעט בלתי אפשרית שנטל על עצמו: להציל את תוניסיה. ייתכן שהיא רואה בבודן־רמדאן את העוגן שבעלה זקוק לו כל כך.
ואכן, יומיים לאחר המינוי אירח סעיד בשנית את בודן־רמדאן בלשכתו, והמשיך לחגוג את המעמד לעיני המצלמות.
"העולם כולו מדבר על האישה הערבייה הראשונה שמונתה לראשות הממשלה", הצהיר, "אני בטוח שתצליחי במשימה שקיבלת על עצמך. זכותם של התוניסאים והתוניסאיות לחיות חופשיים ובכבוד, וזכותם לקבל מענה לדרישותיהם האנושיות והלגיטימיות.
"לא נסכים שאיש יתערב בהחלטותינו. אנחנו האחראים הבלעדיים להן, מול אללה ומול העם. מי שירצה לכפות עלינו דברים מבחוץ, שיידע שניסיונותיו ייכשלו".
• • •
את המסר החד־משמעי שלו כיוון הנשיא התוניסאי כלפי האסלאמיסטים המקומיים, וכן נותני החסות שלהם בקטאר ובטורקיה.
הפעילות החתרנית של אותם אסלאמיסטים, שמואשמים, בין השאר, בהחדרת טרוריסטים מגבול לוב בניסיונות להגביר את אחיזתם בשלטון באמצעים אלימים - היא שהביאה אותו להכריז ב־25 ביולי השנה על פירוק הממשלה, השעיית עבודת הפרלמנט הנבחר והכרזת מצב חירום במדינה. ב־22 בספטמבר כבר הודיע סעיד על הארכת מצב החירום ועל ריכוז סמכויות השלטון בידיו, וכעת הוא שולט בתוניסיה מתוקף צווים נשיאותיים.
למעשה, השעה סעיד - מומחה למשפט ציבורי וחוקתי - את החוקה התוניסאית הצעירה, שהוא עצמו היה שותף לגיבושה לפני כעשור, לאחר המהפכה העממית שהחלה את "האביב הערבי" והביאה להפלת משטרו של השליט האוטוריטרי זין אל־עאבדין בין־עלי.
חברי האופוזיציה בתוניסיה, האסלאמיסטית והחילונית כאחת, מיהרו להדגיש שלמרות אופיו ההיסטורי, המינוי של בודן־רמדאן הוא בעייתי למדי. זאת מהסיבה שהנשיא עצמו השעה את עבודת הפרלמנט, שאמור לאשר ברוב קולות את מינויו של ראש ממשלה כמתחייב בחוקה התוניסאית. עבור סעיד, שזוהי כאמור מומחיותו, מדובר בביקורת נוקבת ביותר.
סמיר דילו, שר לענייני זכויות אדם בממשלה קודמת ואיש מפלגת "א־נהדה" האסלאמיסטית, הצהיר שמינויה של בודן־רמדאן כלל אינו חוקי, מאחר שהוא מבוסס על צו נשיאותי ולא על אישור הפרלמנט, ואילו מנהיגה לשעבר של "א־נהדה", עבדל־לטיף מקי, הרחיק עד כדי התרעה שכל מי שיהיה חבר בממשלתה של בודן־רמדאן ייחשב שותף ל"פוּטש" השלטוני שביצע סעיד.
אחת מצירות המפלגה בפרלמנט המושעה, ימינה זוע'למי, היתה זהירה יותר בתגובתה, ובפוסט שהעלתה בפייסבוק כתבה: "הייתי רוצה שבחירת אישה כראשת ממשלה תיעשה במסגרת החוק, עם כל הכבוד שיש לי לגברת בודן־רמדאן".
האופוזיציה גם מעלה תהיות קשות לגבי הסמכויות שמהן תיהנה בודן־רמדאן כראשת ממשלה, לנוכח הארכת מצב החירום במדינה והעברת רוב הסמכויות לידיו של סעיד. הנשיא התוניסאי אף הבהיר, בזמן שהכריז על הארכת מצב החירום במדינה, שראש הממשלה העתידי של תוניסיה ישמש רק "עוזר לנשיא", ומכאן טוענת האופוזיציה שמדובר "במינוי סמלי בלבד, שנועד בעיקר לרצות את המערב" ולהסתיר את העובדה שתוניסיה הופכת - שוב - לדיקטטורה ריכוזית.
לעמדה הזו שותף גם מוניר בעתור, עו״ד ופעיל למען זכויות קהילת הלהט״ב, שמועמדותו למירוץ לנשיאות תוניסיה ב־2019 נפסלה על ידי ועדת הבחירות, והוא נלץ להימלט לפאריז בעקבות איומים על חייו.
״הבחירה באישה נועדה לייפות את תדמיתו של המשטר", הוא אומר. "הלא משנה אם התפקיד מופקד בידי אישה או גבר, הנשיא הוא ששולט במדינה. בודן־רמדאן תצטרך תמיד לקבל אישור להחלטותיה מהנשיא, ותצטרך לבצע את הנחיותיו, מילה במילה. אין לה כל מרחב תמרון״.
• • •
העובדה שקולה של ראשת הממשלה המיועדת לא נשמע עד כה, והיא נראית רק בסרטונים שמעלה שירות הדוברות של הנשיא, לא מפריע לארגוני הנשים בתוניסיה וברחבי העולם לקדם בברכות את המינוי.
נאילה זוע'למי, שעומדת בראש "האגודה התוניסאית לנשים דמוקרטיות", הדגישה שמינוי אישה לראשות הממשלה היתה הדרישה הראשונה שהציג ארגונה בפני הנשיא סעיד. עם זאת, הוסיפה זוע'למי שיותר מהמינוי חשובים מצע הממשלה העתידית, סמכויותיה והרכבה.
מאנל מסאלמי, פעילה פמיניסטית תוניסאית־בלגית, המשמשת יועצת לענייני המזרח התיכון לחברי פרלמנט אירופאים, סבורה גם היא שמדובר ב"יוזמה מצוינת".
"זו החלטה שהפמיניסטיות התוניסאיות ציפו לה מאוד", אמרה מסאלמי השבוע, בשיחה עם "שישבת". "כמובן שמאחורי ההחלטה הזו עומדות טקטיקה ואסטרטגיה מסוימות. הנשיא רצה למנות לתפקיד אישה בעלת יכולות, שקרובה אליו ושותפה לעקרונותיו, בעיקר בכל הקשור למאבק שהוא מעוניין לנהל נגד השחיתות במדינה. הוא לא רצה ראש ממשלה שיבגוד בו, כפי שקרה עם קודמה בתפקיד.
"זהו גם מינוי שמאפשר לו לקדם נשים ולהכניס אותן להיסטוריה של תוניסיה ושל העולם הערבי כמנהיגות. זו החלטה שתביא לשינוי המנטליות".
מה לגבי הביקורת על כך שלראשת הממשלה המיועדת לא יהיו הרבה סמכויות?
"לפי שעה, אנחנו במצב של המתנה לבאות. נחכה ונראה מה יקרה בשבועות הבאים. יש לי אמון בחברה האזרחית התוניסאית, שמקפידה תמיד לבדוק אם יש סטיות מצידו של השלטון או אם יהיה ניצול לרעה של השלטון. גם אם יש לבודן־רמדאן סמכויות מוגבלות, העם לא יוותר על המאבק ליתר חופש ושוויון.
"בסופו של דבר, כדי שניתן יהיה להציב נשים מנהיגות בעמדות מפתח, יש צורך בפמיניזם שמגיע גם מצד המדינה, בדיוק כמו שיישם הנשיא התוניסאי בורגיבה בשעתו".
• • •
ואכן, יש כבר מי שמכנים את ד"ר בודן־רמדאן "בתו של בורגיבה", כלומר זו שמייצגת את דור הנשים שגדלו תחת פועלו המשחרר של חביב בורגיבה, מייסדה של תוניסיה המודרנית.
פחות מחצי שנה לאחר שתוניסיה זכתה בעצמאותה, במארס 1956, הכריז בורגיבה שבכוונתו לעגן בחוקה התוניסאית רפורמות תקדימיות בנוגע לשוויון בין המינים בעולם הערבי.
הוא העניק לנשים התוניסאיות זכות הצבעה, ובכך הפכה תוניסיה למדינה המוסלמית הרביעית שעשתה זאת, אחרי טורקיה (1930), אינדונזיה (1945) ופקיסטן (1947), והמדינה הערבית השישית אחרי לבנון (1952), סוריה (1953), מצרים (1956), מרוקו ואלג'יריה (1962). בנוסף ייסד בורגיבה את "קוד המעמד האישי", שנכנס לתוקפו בינואר 1957, וכלל איסור פוליגמיה; חובת הסכמה של שני הצדדים לנישואים; רישום נישואים רק בפני רשויות המדינה ולא בפני עדים, כפי שהיה נהוג עד אז; קביעת הגיל המינימלי שבו מותר לאישה להינשא על 15 (שנתיים מאוחר יותר העלה אותו ל־17); וכן שלל את זכותו הבלעדית של הגבר לגרש את אשתו בטקס קצר ובנוכחות עדים. עם כניסתו לתוקף של הקוד, עברו הליכי הגירושים לבתי המשפט האזרחיים ולנשים נקבעה הזכות לקבלת פיצויים.
בורגיבה היה צריך, כמובן, להתעמת עם חכמי הדת המוסלמית בתוניסיה כדי להעביר את הרפורמות הללו. "בלי נחישותו של בורגיבה כל המהלך לא היה מצליח. זה היה ההישג הגדול ביותר שלו כלפי ההיסטוריה", כתבה לימים הפעילה הפמיניסטית התוניסאית ומנהיגת ארגון "האיחוד הלאומי של הנשים התוניסאיות", ראדיה חדד. "שום מדינה ערבית־מוסלמית לא העזה לבצע מהפכה חברתית בהיקף כזה".
למרות שהמהפכה הפמיניסטית של בורגיבה לא הושלמה לגמרי (למשל בסוגיית הירושה, שלפיה נשים בתוניסיה זכאיות לקבל רק מחצית מירושה שמקבל גבר - עמדה שהנשיא סעיד מצדד בה עד היום), נחשבת תוניסיה למדינה המתקדמת ביותר בשוויון בין המינים בכל העולם הערבי.
מספר הנשים המכהנות בפרלמנט התוניסאי הוא מהגבוה בעולם הערבי (36%), וגם לאחר שהאחים המוסלמים זכו בבבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו לאחר הפלת משטרו של בין־עלי, הם הקפידו לשמור על מראית עין של כיבוד מעמד הנשים במדינה והציבו נשים רבות ברשימות של מפלגת "א־נהדה" לפרלמנט ולמועצות מקומיות.
יתרה מזאת, המפלגה התחייבה להמשיך לכבד את "קוד המעמד האישי", הבהירה שפוליגמיה אינה חוקית, הכירה בזכותן של נשים להתלבש כרצונן בכל מקום "ובכלל זה בביקיני", ואפשרה לנשים לשוב ולעטות חיג'אב במרחב הציבורי (מנהג שבורגיבה אסר).
ב־2017 העביר הפרלמנט התוניסאי חקיקה נרחבת של הגנה על נשים מפני אלימות, ובכלל זה ביטול החסינות שהיתה מוענקת לאנסים שהתחתנו עם קורבנותיהם. החקיקה העלתה את גיל ההסכמה לקיום יחסי מין אצל נערות מ־13 ל־16, קבעה ענישה לאלימות במשפחה ולהטרדה מינית, והחליטה על קנסות בהיקף אלפי דינר תוניסאי כעונש על אפליה של נשים במקומות עבודה, ובכלל זה תשלום משכורת נמוכה מזו של גברים.
• • •
אלא שחקיקה לחוד ומציאות לחוד. על כך יכולה להעיד אביר מוסי, עורכת דין בת 46, חברת פרלמנט והאישה היחידה שעומדת כיום בראש מפלגה בתוניסיה - מפלגת "א־דוסטור (החוקה) החופשית", שהוקמה לאחר מהפכת 2011 כשריד למפלגתם של הנשיאים בורגיבה ובין־עלי.
בשל העוינות הרבה למפלגת השלטון ההיסטורית נוהגת מוסי, שחוששת מהתנקשות, להגיע לפרלמנט כשלגופה אפוד מגן ולראשה קסדת אופנוע.
עם זאת, המיגון הזה לא עזר לה ביוני אשתקד, כאשר בעת דיון שנערך בפרלמנט בנוגע להפקדת ניהול העניינים הכספיים המשותפים לתוניסיה ולקטאר בידיה של קרן קטארית, כלומר בידי גוף זר, התנגדה מוסי למהלך. בשל עמדתה היא הותקפה על ידי שני צירים אסלאמיסטים קיצוניים של מפלגת "אלכראמה" באגרופים ובבעיטות בבטן, עד שנזקקה לטיפול רפואי.
מפלגת "אלכראמה", שהוקמה ב־2019 כתגובה להחלטתה של מפלגת "א־נהדה" לנטוש את המיליטנטיות האסלאמיסטית, הפכה בשנים האחרונות לנציגת האסלאמיסטים הקיצוניים בתוניסיה, ובבחירות לפרלמנט ב־2019 השיגה 21 מושבים מתוך 217 (לעומת 52 של "א־נהדה").
"באופן מצער, המהפכה של 2011 פגעה במידה לא מבוטלת בהישגי המאבק של הנשים התוניסאיות, ובעיקר הפוליטיקאיות, שנאלצו להתמודד עם התקפות של האסלאמיסטים בעשור האחרון", מסבירה מסאלמי. "מעמד האישה בתוניסיה בעשור האחרון היה נתון לאיום. לא ראינו נשים רבות בשמונה הממשלות שהוקמו בה, והעיקרון של שוויון במינויים במגזר הציבורי לא כובד".
אבל מפלגת "א־נהדה" דאגה להציב נשים ברשימות שלה לבחירות השונות, והתחייבה להמשיך לכבד את "קוד המעמד האישי".
"כמובן, אבל זו היתה אסטרטגיה תעמולתית שנועדה להראות שמדובר במפלגה מתקדמת ופתוחה, שאין לה שייכות רעיונית אסלאמיסטית. הם רצו להראות שמדובר בתנועה תוניסאית רגילה, כדי לעודד אנשים להצביע להם".
באופן היסטורי, מה תפקידן של הנשים בחברה התוניסאית?
"נשים היו ממייסדות תוניסיה, הן עבדו, השפיעו, יצרו את התדמית הבינלאומית של תוניסיה. היה לנשים תפקיד מיוחד, בעיקר במישור הפוליטי.
"הנשים הראשונות של המדינה, וואסילה בורגיבה ולילה בין־עלי, מילאו תפקיד חשוב בזירה הבינלאומית. חינוך החובה שהנהיג בורגיבה אפשר לנשים לככב בתחומים שונים. שיעורי ההצלחה של בנות בבחינות הבגרות ובאוניברסיטאות עולים בהרבה על אלה של הבנים.
"כל זה גרם לכך שנשים היו נוכחות בכל תחומי הפעילות, אם כי הן לא זכו להכרה ראויה, בעיקר במישור הפוליטי".
התקיפה האלימה של מוסי, כמו אירועים אלימים אחרים בפרלמנט, היו אחד הגורמים שהניעו את הנשיא סעיד לפזר את הממשלה ולהכריז על מצב החירום. אולם אם לפני כחודשיים התקבלו הצעדים הללו בהפגנות תמיכה עממיות המוניות, ככל שעובר הזמן ונראה שהנשיא מעוניין לשמש שליט יחיד, כך גוברת המחאה נגדו, והמוני מפגינים יוצאים לרחובות תוניס וערים חשובות אחרות.
ייתכן שמינויה של בודן־רמדאן בא גם להרגיע את המחאה הזו, אולם בכל מקרה, נשים רבות בתוניסיה ומחוצה לה מייחלות להצלחתה. כישלון לא יבשר רק על מבוי סתום עבור תוניסיה, אלא בוודאי לא יתרום למעמד הנשים בעולם הערבי.
eldadbeck@yahoo.de
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו