אברהים ראיסי יושבע מחר (שלישי) בטהרן לנשיאה השמיני של הרפובליקה האיסלאמית. בתקשורת האירנית נכתב שעשרות משלחות זרות יגיעו לטקס החגיגי למרות מגבלות הקורונה, שכבר קטלה שם מאה אלף איש. למרבה הצער לא ייפקד גם מקומו של נציג האיחוד האירופי, אף ששניים מאזרחיו נרצחו רק לפני ימים אחדים על סיפון אניה במפרץ הפרסי בתקיפה של מל"ט נפץ אירני.
על מעלליו של הנשיא החדש כבר נכתב וסופר. השמרן הקיצוני, שזכה לכינוי "התליין ממשהד" ושסנקציות בינלאומיות מוטלות עליו בגין הפרת זכויות אדם, סייע להוציא להורג אלפי מתנגדי משטר כחבר ב"פאנל המוות" ב-1988 ועוד אלפים רבים בשנים האחרונות בתפקידו כראש מערכת המשפט. להגנה מפני מבקריו נאחז בטיעון המצמרר: "רק מילאתי את חובתי".
לשכת הנשיא באיראן (המכהן בפועל כראש ממשלה) אכלסה בעבר גם נשיאים מן הזרם הליברלי המתון יותר. תרומתם של אלו, דוגמת מוחמד חאתמי בסוף שנות התשעים וחסן רוחאני, הנשיא היוצא, לביעור השחיתות בצמרת משטר האיתוללות ולקידום רפורמות בתחום חרויות הפרט הייתה צנועה ביותר, אם בכלל. אבל הם היו "הפנים המחייכות" של איראן כלפי המערב. חלקם, כמו שר החוץ היוצא, מוחמד זריף, עם אנגלית מצוחצחת של בוגר אוניברסיטה אמריקנית, אף זכו להתחבב על מקביליהם במערב.
מנגד הם נחשפו ללא הרף לקיתונות של בוז ומטחי ביקורת (לרוב בלתי מוצדקת) מצד הגורמים השמרנים באיראן על כישלונם בהבראת הכלכלה המרוסקת או על "התרפסותם", כביכול, בפני ארה"ב והמעצמות. העיתון השמרני vatan emrooz הקדיש השבוע לרוחאני את שני עמודי השער שלו. באחד נראה דיוקנו בצבעי שחור לבן , המזכירים מודעת אבל, תחת הכותרת: "לעולם לא נשכח ולא נסלח". באחר פורסמה תמונתו של הנשיא היוצא יורד מדוכן נואמים כשהוא מלווה בכיתוב הצעקני: "פשוט, תסתלק כבר".
כל זה ייגמר מחר עם החלפתו של רוחאני בראיסי השמרן. כיבוש הנשיאות ישלים למעשה את אחיזתם ושליטתם של הגורמים הקיצונים באיראן בכל מוסדות המדינה החל בלשכת המנהיג הרוחני, הצבא ומשמרות המהפכה, המועצה לביטחון לאומי וכלה בפרלמנט ובמערכת המשפט.
האתגר הראשון של הנשיא החדש יהיה בנושא המשא ומתן על הסכם הגרעין. ערב השבעתו הבטיח שיפעל להסיר לאלתר "הסנקציות הרודניות" שהטיל הממשל האמריקני, אבל במערב חוששים כי כדי להוכיח שהמדובר ב"ממשלה חזקה", שונה מקודמתה, הוא יורה לשר החוץ שלו (שטרם מונה) לחזור לווינה (לא לפני ספטמבר) עם דרישה להתעלם מן הטיוטות "התבוסתניות", שכמעט נחתמו עם רוחאני, ולהתחיל את השיחות מנקודת ההתחלה.
חשש נוסף הוא שהאירנים ימשיכו להתעקש על חזרה להסכם הקודם ככתבו וכלשונו ויסרבו להאריך את תוקפו ולהוסיף לו סעיפים הנוגעים לפרויקט הטילים הבליסטיים והחתרנות האזורית שלהם. יתכן שגם ידרשו מהאמריקנים להסיר את כל הסנקציות עוד לפני החתימה. במקרה כזה הסיכויים להשיג הסכם חדש הולכים ומתרחקים, מה שיאפשר לאיראן להמשיך לדהור במלוא המרץ לפצצה.
גורמים אמריקנים בכירים הזהירו אמש את טהרן כי הזמן אינו משחק לטובתם. לא בטוח שראיסי ופטרונו, ח'אמנאי, רואים זאת כך. כל יום שעובר מסייע לאיראן להמשיך ולהעשיר אורניום לדרגה גבוהה, להריץ סרכזות חדשות ומהירות ולהסתיר מידע מפקחי האו"ם. מצב כזה יעמיד בפני ממשל ביידן רק שתי אפשרויות, שאינו שש אליהן: לחדש ולהכפיל את משטר הסנקציות שהטיל הממשל הקודם ושהתברר במידה רבה כבלתי יעיל, או לאיים על איראן בהפעלת כוח צבאי.
בדבר אחד אין ספק. ההבלגה של ארצות הברית על חציית הקווים האדומים בידי איראן, כמו הגדלת הכמות של אורניום מועשר לדרגה של 60%, כמות המספקת ליצור פצצה והפסקת שיתוף הפעולה עם הסוכנות לאנרגיה אטומית, הכניסו באירנים את האומץ להרחיב את פעולות הטרור שלהם ולשגר את מל"ט הנפץ אל מכלית הנפט. אם לא תגיע תגובה הולמת גם הפעם, התיאבון של משמרות המהפכה לפעולות טרור נוספות רק יגדל.
בחזית הפנים מצפה לראיסי השמרן משימה קשה מנשוא של חילוץ המדינה מן המצוקה הכלכלית הנוראה, האבטלה הגואה והאינפלציה הדו ספרתית כפי שהבטיח במסע הבחירות שלו. אם ייכשל בזה, לא יוכל הפעם להאשים איש. זולת עצמו ופטרונו. לעם האירני שאינו מתעניין בגרעין וברובו הגדול גם אינו עוין את ישראל מגיע הרבה יותר מנשיא הרשעות והשפל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו