הכוונת הישראלית בביירות: אתרי פרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה

כבר יותר מ־50 שנה הדאחייה הדרומית של ביירות היא מעוז שיעי. בתחילה האוכלוסייה הענייה היגרה לפרבר בשל מלחמת האזרחים הלבנונית שפרצה ב־1975. בשנות ה־80, עם עליית כוחו של חיזבאללה בעדה, הדאחייה הפכה כבר למרכז העצבים של תנועת הטרור הפרו־איראנית. מקום שבו תוכננו חטיפות של ישראלים, התנקשויות פוליטיות, פיגועים בדרום אמריקה וגם מתווה אחד, שאפתני במיוחד: הוצאה לפועל של פשיטה לצפון ישראל - "כיבוש הגליל".

במרחבי הדאחייה פעלה הנהגת חיזבאללה במשך עשרות שנים ללא הפרעה. במלחמת לבנון השנייה הרסה ישראל חלקים רבים מהרובע. ב־30 ביולי חוסל בה מהאוויר פואד שוכר, המפקד הבכיר ביותר בארגון הטרור בחארת חריכ.

ב־20 בספטמבר צה"ל חיסל באותה שכונה את ראש מטה המבצעים, איברהים עקיל, ומפקדים נוספים שנפגשו במרתף. ארבעה ימים לאחר מכן נהרג בתקיפה בשכונה רוביירי איברהים קובייסי, ראש מערך הטילים. מוחמד חוסיין סרור, ראש המערך האווירי, חוסל גם הוא ברובע ב־26 בספטמבר.

לא חלף יום וצה"ל הוציא לפועל את מבצע "סדר חדש", שבו חוסל חסן נסראללה יחד עם מפקד גזרת דרום לבנון עלי כרכי ובכירים אחרים, בבונקר תת־קרקעי. המבנה נמצא גם הוא בשכונת רוביירי, במרחק של 53 מטרים מבית ספר של האו"ם.

שבוע לאחר מכן חוסל כנראה ראש המועצה המבצעת של הארגון, האשם ספי א־דין, בתקיפה על בונקר תת־קרקעי אחר בפאתי שכונת אל־לילכי. אנליסטים שבחנו את מיקומי התקיפות מצאו שצמרת חיזבאללה חוסלה בשטח של 2 קמ"ר בלבד.

במרתפים מתחת למגורים

כעת נמצאים על הכוונת האתרים של פרויקט דיוק הטילים. ב־2018 וב־2020 חשפה ישראל שישה מהם, שנמצאים באזור הדאחייה - בסביבת שוויפאת שמדרום, בשכונת אל־לילכי, סמוך לנמל התעופה, ליד מגרש כדורגל, ליד המעגנה ובאזור ג'נאח. את הקמתם של חלק מהאתרים עצר חיזבאללה אחרי חשיפתם, אך המשיך בבניית מתקנים אחרים בביירות ובמוקדים אחרים - בבקעה המזרחית ובדרום המדינה.

עד כה בישראל לא הודיעו באופן רשמי על השמדה של יעדים מפרויקט הדיוק. במקביל, בתקשורת הזרה פורסם כי חיזבאללה שינע טילים מדויקים למקומות אחרים מחשש שיותקפו.

עם זאת, בשבוע שעבר חוסל בביירות מוחמד עניסי, בכיר במנהלת ייצור האמל"ח וממובילי פרויקט הדיוק. גם גורמים בכירים יותר בחיזבאללה, שהיו אמונים על פיתוח הנשק המתקדם, חוסלו במלחמה. אחד מהם היה פואד שוכר שהוזכר קודם, ושנהרג יחד עם המאהבת שלו.

לפי מכון המחקר עלמא, ברחבי הדאחייה היו ערב המלחמה לפחות 23 אתרי שיגור של רקטות, 7 מחסני אמל"ח ומרכזי פיקוד, וכן אתרים לדיוק לטילים. המחסנים נמצאים במרתפים מתחת לבנייני מגורים של תושבים.

במכון, המתמחה בזירת הצפון, מציינים כי במרחב ביירות יש מצבורי רקטות בטווח של 120 ק"מ ורקטות ארוכות טווח (300 ק"מ) מסוג פתאח 110. על הדאחייה מופקדת גם אחת מחמש היחידות המרחביות של חיזבאללה, שכוללת אלפי מחבלים.

"סופרים את הדקות"

בינתיים, בצה"ל הצהירו על תקיפות נגד שורה של מתקנים בדאחייה. כך, למשל, הצבא הודיע על השמדת מטה המודיעין, יחידת הקשר, מחסני אמצעי לחימה ואתרי ייצור ומאגרי רקטות. אחד היעדים המרכזיים היה מצבור של טילי חוף־ים.

יעד נוסף בתקיפות הישראליות היה מחסן משגרים של טילי קרקע־אוויר, שמוקם כ־1.5 ק"מ משדה התעופה, ובסמוך לגן ילדים ולבית ספר. מדובר בחלק ממערך ההגנה האווירי של חיזבאללה. מעבר לזה, באחת התקיפות פרצה שריפה גם באולפני "אל־מנאר", ערוץ התעמולה של הארגון.

מלחמת לבנון השלישית הובילה שוב לגל של תושבים בדאחייה שעזבו את בתיהם ממש כמו ב־2006. כמעט 850 אלף איש חיים בדאחייה, ביניהם גם נוצרים מארונים, פלשתינים ופליטים סורים. כעת הם מקפידים לבקר ברובע מחשש מגנבים בוזזים.

"אנחנו סופרים את הימים, את השעות ואת הדקות עד לסיום המלחמה ולחזרה לבתים שלנו בדאחייה. הרעיון לצאת מהאזור בכלל לא נתון לדיון ואנחנו לא חושבים על זה. למרות המלחמה והנסיבות, למרות שעזבתי את הבית, אני מבקר כל יום בשכונה שלי כדי לבדוק מה המצב שלו", אמר עבאס רימאל לעיתון המקומי "א־נהאר".

תושבת אחרת, זהארה שמס א־דין, מספרת: "היום המלחמה קשה יותר מ־2006 ונאלצנו שוב לעזוב, אבל מובן שנחזור".

תושב אחר של הרובע סיכם: "אם הצבא לא ישתלט על ענייני המדינה בכל לבנון, והמדינה לא תנטוש את מפלגות המיליציה - המולדת שלנו לא תצא מהגיהינום הזה".