קצת אחרי השעה 10:45 בבוקר יום שישי, 12 באוגוסט, רץ חשוד בין משתתפי הכנס המנומנם בניו יורק. הוא אחז סכין, שבה דקר את הסופר המפורסם בצווארו ובבטנו, והיכה אותו בעודו על הרצפה. התוקף נעצר, וסלמאן רושדי בן ה־75 פונה במסוק לבית החולים. הוא היה מורדם ומונשם עד לאחרונה, וכעת הוא משתקם מפציעותיו.
בספטמבר ימלאו 34 שנה ליציאתו לאור של הרומן "פסוקי השטן", וסלמאן רושדי עדיין נחשב ליעד להסתה של אסלאמיסטים פונדמנטליסטים. ב־1989 מנהיג איראן דאז, רוחאללה חומייני, הוציא פתווה הקוראת לרצוח את הסופר. ואכן, עשרות שנים אחר כך, התוקף ככל הנראה היה בקשר עם גורמים במשמרות המהפכה.
כבר נאמר שהספר מכיל ביקורת על נביא האסלאם מוחמד, אך מקריאה בו עולה שהיא מורכבת יותר ממה שניתן לחשוב, ולאו דווקא מתייחסת רק לאסלאם. עם זאת, מקורות ההשראה של רושדי נטועים עמוק במסורת האסלאמית, וזה כנראה מה שסיבך אותו.
אחד מקווי העלילה ב"פסוקי השטן" מתחקה אחר הנביא מאהונד וכיבוש העיר ג'אהיליה. מדובר בעיבוד לכיבוש מכה על ידי מוחמד במאה השביעית. בהמשך, ניתן ביטוי נרחב לפרשה שמכונה "פסוקי השטן".
פרשת המריבה
פרשנים של הקוראן התייחסו לסורה 53 בספר, שמדברת על שלוש אלות ששבטו של מוחמד סגד להן לפני שקיבל עליו את האסלאם: אל־לאת, אל־עוזא ואל־מנאת. לדבריהם, מוחמד רצה להיטיב עם בני שבט קורייש, ואמר שאפשר "לסמוך על המלצתן לפני האל". מכאן היה ניתן להבין שיש להן מעמד בדת החדשה. אלא שמאוחר יותר, מסופר שמוחמד חזר בו ואמר שאין מעמד לאלות מפני שהדברים שורבבו לפסוק על ידי השטן - ולא הגיעו מהמלאך ג'יבריל, שליחו של אללה.
מה"מדרש" הזה סלמאן רושדי עשה מטעמים ושילם עליהם ביוקר. ברומן הוא דווקא מצדיק את השטן שלחש למאהונד, שלשיטתו מקדם תפיסה פלורליסטית וסובלנית.
בראשית העלילה נופלים כוכב קולנוע הודי בשם ג'יבריל פארישטה, והמדובב סלאדין צ'אמצ'ה ממטוס שנחטף על ידי חוליית טרוריסטים. לאחר שהמטוס מתרסק ליד חוף אנגלי והם שורדים ללא פגע, ג'יבריל מגלה אט־אט שהפך כביכול למלאך (אך למעשה למטורף), וצ'אמצ'ה לובש את דמותו של השטן הנוצרי. והנה, דווקא האחרון מתגלה כגיבור המרכזי, שלומד לחיות עם האחרוּת שלו. לא רק כשטן, אלא גם כמהגר בארץ זרה.
במקום אחר בספר, מופיע משורר מקומי בשם "סלמאן הפרסי". אותו משורר לועג בשיריו לנביא הדת החדשה - ומסתתר בבית בושת. שם הוא בוחר לתת לנשים את שמותיהן של 12 נשותיו של הנביא מאהונד. נראה שרושדי יצא נגד רדיפת חופש הביטוי, אך "התפאורה" למסר שביקש להעביר סיבכה אותו עם מאמיני דת האסלאם.
גם האייתוללה חומייני מקבל מחווה בתור אימאם גולה ומזוקן, שנחוש לשוב לארצו ולהשתלט עליה. במובן הזה, האימאם מוצג כמי ששואף לכפות את האידיאולוגיה שלו על הכלל בכוח. כאן, נראה שרושדי כבר מיקד את הביקורת שלו באופן ספציפי, ואולי זו הסיבה שאיראן עומדת בראש המחנה שרודף אחריו.
אימת המתרגמים
ואכן, טהרן חשודה בהובלת סדרת מתקפות ואיומים על אנשי הספרות שהיו מעורבים בהוצאתו לאור של הרומן ובתרגומו. מעבר לכך שהרומן הוחרם במדינות מוסלמיות רבות, ביניהן מצרים, סעודיה ופקיסטן - במהומות שהתפתחו נגדו בפברואר 1989 במומבאי שבהודו נהרגו 12 בני אדם. היה זה באותו חודש שבו התפרסמה הפתווה של חומייני.
היטושי איגראשי היה חוקר של ספרות ערבית ואסלאמית. הוא כיהן במשרת פרופסור ביפן ועל פניו עלה על דרך המלך. ב־1991 הוא נרצח באכזריות מפני שהעז לתרגם את "פסוקי השטן". היטושי נדקר בפניו וגופתו נמצאה במשרדו באוניברסיטת צוקובה ביפן. עד היום איש אינו יודע מי רצח אותו. בשנת 2006 נסגר התיק, אך מאז עלו טענות שמדובר בהתנקשות מכוונת של משמרות המהפכה.
ויליאם ניגראד היה ראש הוצאת הספרים הנורבגית "אשהוג". במסגרת תפקידו היה ממונה על תרגום "פסוקי השטן" לנורבגית. ארבע שנים לאחר הפתווה של חומייני, ויליאם חזר לביתו באוסלו מיריד ספרים בגרמניה - ונורה על ידי חוליית מתנקשים. לוויליאם היה מזל גדול יותר מעמיתו היפני. שכניו ששמעו את זעקותיו הזעיקו עזרה. חייו ניצלו.
באותה שנה, הסופר הטורקי עזיז ניסין, מבקר של האסלאם, גם היה קורבן לניסיון רצח לאחר שהחל לתרגם את הספר. כשהשתתף בפסטיבל ספרותי בעיירה סיוואס שבאנטוליה - המון זועם שאורגן על ידי אסלאמיסטים כיתר את בית המלון שבו התקיים האירוע. בתום שעות של מצור, ההמון החל להצית את הקומות התחתונות של המלון ורבים מאורחיו נמלטו. באירוע נהרגו 37 בני אדם.
ניסיון הרצח של רושדי היה תזכורת לכך שלהט הנקמה עדיין בוער באיראן. אך דווקא האלימות המשתוללת לאורך השנים היא החיזוק הגדול ביותר למסר המרכזי של רושדי ב"פסוקי השטן": אמונה יוקדת, נטולת ספק וסובלנות, בצדק בלעדי, היא הדרך הבטוחה ביותר לאבדון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו