באירופה מאוכזבים מתוצאות הבחירות - אך אלו הסימנים החיוביים לישראל

באיחוד האירופי לא יודו בכך בקול, אבל קשה להניח שהתוצאות הצמודות בישראל עוררו שם התלהבות. ההצהרה הרשמית של דובר האיחוד למחרת הבחירות הייתה מדודה. האיחוד בירך את הישראלים על הבחירות, שהתאפיינו בשיעור השתתפות גבוה ו"משקפות את הדמוקרטיה התוססת של ישראל", והדגיש שהוא מצפה לעבוד עם הממשלה הבאה. בבריסל עקבו אחר הסקרים וידעו שאין רוב לאף אחד מהמחנות, אך קיוו שתקום ממשלה שאיתה יהיה קל יותר לעבוד.

27 המדינות החברות, שרובן המכריע תומכות ברעיון שתי המדינות לשני עמים, מבינות שאחרי 7 באוקטובר קשה לקדם אותו ברצינות בזמן הקרוב. לכן הן מתמקדות בהפחתת המתיחות בין ישראל לפלסטינים, מתיחות שמגיעה גם לאירופה ומתבטאת בהפגנות סוערות בערים הגדולות.

באיחוד מקווים אפוא לממשלה שלא תרחיב משמעותית את ההתיישבות ביהודה ושומרון, תטפל בתקיפות באלימות של קומץ מתפרעים נגד אזרחים פלסטינים באזור ותקדם את שיקום עזה. במקום זאת קיבלו אי-ודאות, ואיתה דילמה משלהם.

באיחוד כבר העלו את האפשרות לשורת צעדים בוני אמון למקרה שתקום ממשלה חדשה. בין היתר מדובר בביטול ההקפאה שהטילה הנציבות האירופית, בראשות אורסולה פון דר ליין, על תמיכה כספית ישירה במוסדות ממשלתיים בישראל בהיקף של כמה עשרות מיליוני אירו, בהשהיית חלק מהדיונים על סנקציות סחר ובקידום הסכמים שתקועים בצנרת כבר יותר משלוש שנים. מבחינת האיחוד, השאלה כעת היא אם לחזור ולקדם סנקציות על הסחר עם יהודה ושומרון ועל אנשים וארגונים ביו"ש שהאיחוד מגדיר כאלימים, או להמתין ולראות מי ירכיב את הממשלה.

בחודשים האחרונים אמרו ידידותיה של ישראל באיחוד שהן מתנגדות לסנקציות נגדה כדי לא להיתפס כמתערבות בבחירות, וטענו שסנקציות על מי שמוגדרים "שרים ישראלים קיצוניים" רק יחזקו אותם. כעת, אחרי הבחירות, ובדומה למסרים שהגיעו מארה"ב, הן מקוות שהממשלה הבאה תקום בלי השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', מתוך הבנה שבלעדיהם ובלי מפלגותיהם יהיה קל יותר להגן על ישראל בזירה האירופית.

בסוגיה הישראלית פועלים כיום באיחוד שני צירים. הציר העוין כולל מדינות "ותיקות" כמו ספרד, אירלנד ובלגיה, ולצידן מדינות ששינו את עמדתן בזמן המלחמה, כמו הולנד, שהפכה לאחת המבקרות החריפות של ישראל, וצרפת רבת ההשפעה. פעמים רבות מצטרפות אליהן רוב המדינות הסקנדינביות ופורטוגל. הן מקדמות סנקציות סחר על ההתנחלויות, וחלקן דוחפות גם לאמברגו נשק מלא, להשעיית חלקים מהסכם האסוציאציה או לכל הפחות למניעת חידוש "הורייזן", תוכנית המחקר והחדשנות של האיחוד, שהדיון בו צפוי בתחילת השנה הבאה.

גיבוי לצעדים נגד ישראל מגיע מקאיה קאלאס, הנציגה העליונה למדיניות חוץ וביטחון. בראיון לעיתון האירי "אייריש טיימס" בספטמבר אמרה שאיסור סחר בהתנחלויות יהיה "עמדה עקרונית" של האיחוד. לטענתה, איסור כזה אינו מצריך את הסכמת כל 27 המדינות, ומספיק לו רוב מיוחס של 15 מדינות לפחות, שמייצגות 65% מאוכלוסיית האיחוד. בבריסל חלוקים בשאלה הזאת והיא נבדקת כעת מבחינה משפטית, ולא בטוח שרוב כזה בכלל קיים. ובכל מקרה, נראה שחלון ההזדמנויות של קאלאס להפעיל לחץ על ישראל הולך ונסגר.

הציר התומך בישראל כולל את גרמניה, צ'כיה, הונגריה, סלובניה, איטליה, אוסטריה, חלק מהמדינות הבלטיות, יוון וקפריסין, ועד כה הוא מצליח לבלום את היוזמות. הדבר מתסכל את הציר השני, והולנד, ספרד, אירלנד ובלגיה אף הטילו מגבלות באופן עצמאי על סחורות מההתנחלויות. גם נורבגיה ובריטניה, שאינן חברות באיחוד, הולכות באותו כיוון. אולם לא מעט מדינות אחרות באיחוד שתומכות בסנקציות סחר על יהודה ושומרון, ובהן חלק מהחותמות על ההצהרה שהובילה בריטניה, מעוניינות להצטרף לחרם רק במסגרת צעד של האיחוד כולו.

סלובניה בדרך להפוך ל"הונגריה החדשה". ממשלתו של יאנז יאנשה, שנכנסה לתפקידה ביוני, ביטלה כבר בשבוע הראשון את איסור הכניסה לבנימין נתניהו ואת אמברגו הנשק על ישראל, ובהמשך אף הטילה וטו על הצהרה משותפת של האיחוד נגד תוכניות הבנייה ביו"ש. הונגריה נשארה בציר התומך, גם אם בלי ויקטור אורבן היא כבר לא חומה בצורה, ואיטליה ממשיכה להתנגד לחרמות על ישראל למרות הלחץ הציבורי הכבד על ממשלת ג'ורג'ה מלוני. את הציר מובילה גרמניה, שבולמת סנקציות משמעותיות ומטילה את כל כובד משקלה נגד החלטות שיפגעו קשות בכלכלה הישראלית.

דווקא הציר העוין עלול לספוג בחודשים הקרובים כמה מהלומות. בעוד פחות מחודש ייערכו בחירות בספרד, ולפי רוב הסקרים ראש הממשלה פדרו סאנצ'ס, מראשי הציר, עלול לאבד את כסאו למפלגות הימין. גם מפלגת העם (PP), שמובילה בסקרים, הפכה בזמן המלחמה למבקרת של ישראל, כך שאין לצפות לתפנית דרמטית, ובוודאי לא מול דעת קהל שרובה שלילית כלפי ישראל. אבל ווקס, השותפה הצפויה שלה לקואליציה, מזוהה עם תמיכה בישראל וצפויה ללחוץ להפסיק את הפעילות נגדה, וגם בתוך PP יש אגף שחושב כמוה. זה ההפך הגמור ממה שעשו מפלגות השמאל הקיצוני, שהתנו את תמיכתן בסאנצ'ס בצעדים נגד ישראל.

בצרפת ייערכו בעוד כחצי שנה בחירות לנשיאות. מרין לה פן מובילה בסקרים, ובתרחישי הסיבוב השני היא גוברת בהפרש ניכר על מועמד השמאל הקיצוני ובהפרש קטן יותר על מועמדי המרכז. היא אמנם תומכת ברעיון שתי המדינות לשני עמים, אבל אם תנצח, אין ספק שהלחץ שמפעיל הנשיא עמנואל מקרון על ישראל ישתנה ללא היכר. אם השלטון יתחלף בשתיים מהמדינות הגדולות והמשפיעות באירופה, מעמדה של ישראל באיחוד ישתנה מהקצה אל הקצה.

לכן יש סיכוי ממשי שהמצב ישתנה לטובת ישראל, אבל עד אז כמה תהליכים עלולים להבשיל. הראשון הוא "הורייזן". הנציבות כבר הציעה להשעות את גישת הסטארט-אפים הישראליים לאחד ממסלולי המימון שלה, ובתחילת השנה הבאה צפוי דיון רשמי על חידוש ההסכם. כבר עתה מתחילים דיונים ראשוניים סביב השתתפות ישראל בתכנית ונעשים ניסיונות להדיר את ישראל באמצעות הכנסת סעיפים משפטיים "כלליים" הקשורים למניעת שת"פ מחקרי וכללי עם מדינות אשר מפרות זכויות אדם בצורה חריגה. השני הוא האיום בהשעיית הסכם האסוציאציה, שמעניק הטבות מכס לחלק ניכר מהסחר עם האיחוד. השלישי הוא הסחר עם יהודה ושומרון, שבו הדיונים על אפשרויות שהציגה הנציבות, ממערכת רישוי ומכסים ועד איסור יבוא, כבר מתקדמים.

אם תקום בישראל ממשלה דומה ליוצאת, והאלימות של קומץ פורעים יהודים כלפי פלסטינים והחיכוכים בשטח יימשכו, שמהדהדים בעוצמה באירופה, כל אלה עלולים להצטבר ולהכניס את ישראל למצב מסוכן כבר בזמן הקרוב. אפשר להימנע מכך, אבל רק אם בירושלים יבינו שהשעון בבריסל מתקתק.