הניצולים שברחו מהחורבן בטורקיה מצאו מחסה בשדה"ת: "הבית רעד, אין לנו מקום אחר ללכת אליו"

בניינים הפכו בן־רגע למערבולת של ערימות בטון, שתחתיהן שאריות אחרונות של חיים. המטרה של מתנדבי איחוד הצלה, יחידות החילוץ וישראייד - 41 איש, דתיים, חילונים וחרדים - היא לחבור במהירות לכוחות המקומיים ולמשלחת של פיקוד העורף. כולם פועלים במרץ במרוץ נגד הזמן ומול הקור העז, כדי לנסות להציל את הקבורים חיים. 

דור פרידמן הוא אחד מבין המתנדבים. זו לא הפעם הראשונה שהוא עוזב הכל כדי לסייע במצב חירום. לפני עשרה חודשים הוא היה במשך 22 יום במולדובה, במשלחת של איחוד הצלה על גבול אוקראינה, וסייע לפליטי המלחמה.

הסיוע הישראלי

בארץ הוא עובד כנהג אמבולנס, ומתנדב באיחוד הצלה על אופנוע כבד. אף שהוא רגיל למראה של פצועים, הוא יודע שמה שמחכה למשלחת מורכב בהרבה, וכבד במיוחד. "אתה לא יודע לאן אתה הולך להגיע", הוא אומר. "אני מכין את עצמי נפשית למראות קשים של פציעות של מבוגרים וילדים. יצאתי למשלחת הזו כי חשוב לי לסייע ולתרום. זה משהו שגם מספק וממלא את הנפש מבפנים. זה נותן פוש לחיי היום־יום".

ממעוף הציפור טורקיה נראית שלווה. מבין ערפילי העננות הנמוכה מציצים הרים מושלגים, כפרים קטנים מוקפים שטחים חקלאיים אדירים. מסלול הנחיתה בשדה התעופה הבינלאומי הסמוך לעיר שרד את רעידת האדמה.

אחד המתנדבים: "אני מכין את עצמי נפשית למראות הקשים של הפצועים". הריסות בטורקיה

גלגלי המטוס, שבו עשר טונות של ציוד מציל חיים, נושקים לקרקע הרועדת. קור עז מקדם את פנינו. שעה נסיעה מפרידה בינינו לבין מוקד הרעש, אבל אנחנו ממתינים בשדה התעופה לאוטובוס ולמשאית עם דלק, מצרך מבוקש באזור אסון. משלחת מקטאר ממתינה כמונו, ונציגי משרד החוץ הטורקי מקבלים אותנו בברכה ומסייעים בצרכים הלוגיסטיים.

באחד האולמות בטרמינל יש כ־40 תושבים מקומיים שנותרו חסרי בית. מרביתם בני משפחה של עובדים בשדה התעופה. הם מוצאים פה מחסה זמני. את הלילה האחרון עשו כאן באולם, עם שמיכות על הרצפה. כך יעשו גם את הלילות הבאים. כאן לפחות יש מים וחשמל. רובם צמודים למסך הטלוויזיה, שמשדר בשידור חי את המציאות הקשה שממנה ברחו.

עשינו לילה אחד ברכב, אבל זה קשה מאוד בגלל הקור. עכשיו אנחנו כאן בטרמינל, ואין לנו מקום אחר ללכת אליו"

מאלק בת ה־4 נמצאת כאן כבר 24 שעות עם ההורים שלה. היא מבוהלת מעט, ומחייכת רק כשמציעים לה שוקולד. "הבית שלנו נפגע מרעידת האדמה", מספר ראשיד, אביה. "שנינו מורים בגזיאנטפ. עשינו לילה אחד ברכב, אבל זה קשה מאוד בגלל הקור. עכשיו אנחנו כאן בטרמינל, ואין לנו מקום אחר ללכת אליו". ראשיד סיפר על רגעי הרעידה: "הכל רעד. זה היה פחד אלוהים. הייתי בטוח שאשתי מתה, אבל מצאתי אותה ואת הבת, אספתי אותן וברחנו יחד".