"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

100 ימים של דם: מחיר ההרס במלחמה של פוטין רק עולה

רוסיה רוצה שוב לשלוט בקולוניה שלה, ואז להמשיך לבאה בתור • אבל התפקוד שלה בשדה הקרב מטיל ספק על היותה מעצמת־על

,עודכן
0השמעה
אי.פי.איי

חלפו להם מאה הימים של מה שאנחנו, האוקראינים, מכנים בלעג "מלחמת שלושת הימים של פוטין". למרות כל התחזיות הקודרות, אוקראינה נותרה על רגליה כמדינה ריבונית ונלחמת בנחישות, אף שהיא הקיזה דם רב.

עדיין אין דרך לראות כיצד תסתיים המלחמה, אך לפי מה שראינו עד כה בעינינו בשדה הקרב, אפשר להסיק שלוש מסקנות מרכזיות בכל הנוגע לרוסיה. הראשונה: רוסיה אינה מעצמת־על שאין תכלית להתנגד לה.

בשיאו של החורף, לרוסיה היה היתרון המספרי בכל הנוגע לכוח אדם, כלי טיס, ארטילריה, טילים וכוח ימי. אך בפועל, בשדה הקרב נוכחנו לראות שהכוחות הרוסיים הם במקרים רבים יחידות שמורכבות מציוד סובייטי מיושן ונחות. אלו שהתריעו שהפלישה הרוסית תהיה דרמטית כמו פלישה של חלליות של חייזרים - התבדו. גם אלו שצפו שקייב תיפול תוך כ־72 שעות. כבר בתחילת אפריל, הבליצקריג של רוסיה נעצר ליד קייב ובערים נוספות. למעשה, הצבא הרוסי נאלץ לסגת מ־40 אחוז מהשטחים שהוא כבש מאז הפלישה, ולרכז את המאמץ המלחמתי בכיוון אחד בלבד: חבל דונבאס שבמזרח אוקראינה.

רויטרס,צילום: רויטרס

מסקנה שנייה: התכנון הצבאי של רוסיה לוקה בחסר. רבים סברו שלרוסיה יש גישה הרבה יותר מתוחכמת ומודרנית, אך בשטח זה לא היה המצב. הטקטיקות הבסיסיות של רוסיה באות לידי ביטוי בירי ארטילרי על כל מה שנמצא בדרכו של הצבא, אפילו אם מדובר באוכלוסייה אזרחית, כדי לפנות דרך לצבא לצעוד בהריסות. ואז חוזר חלילה. שורה של ערים אוקראיניות, במיוחד במזרח, כבר הפכו לעיי חורבות למעשה (כמו למשל, מריופול). היקף הרוגים כזה לא נראה מאז ימי מלחמת העולם השנייה.

כל הדיבורים על כך שרוסיה תשתמש בנשק מדויק ורב־מערכתי נותרו בגדר דיבורים. הצבא הרוסי בדונבאס אימץ את הדוקטרינה הסובייטית של שנות ה־60 וה־70: לאתר נקודה חלשה בהגנה של היריב ולמקד את כל האש לשם. היתרון המספרי העצום של רוסיה העניק לה הישגים במחיר של הרס נוראי ונפגעים רבים בשני הצדדים.

בניין באוקראינה שנחרב באחת מהפצצות רוסיה,צילום: איי.פי

מסקנה שלישית: אי אפשר לעצור את המלחמה באמצעות ויתורים טריטוריאליים. בשנת 2014 רוסיה תקפה את חצי האי קרים, והחלה מלחמה של שמונה שנים בדונבאס, אפילו שאוקראינה גם אז לא היתה חלק מנאט"ו והגדירה עצמה ניטרלית. במתקפה ההיא רוסיה הצליחה להשתלט על שלוש ערים אזוריות, אך עכשיו בפלישה הנוכחית היא רוצה לספח את כל חבל דונבאס, כמו גם אזורים שבדרום המדינה.

לכן כל ויתור טריטוריאלי של אוקראינה רק יעודד את הקרמלין לנגוס עוד משטחה בעוד לחימה. אין שום היתכנות לוויתורים "למען השלום ולמען שמירת החיים" שיספקו את התיאבון הרוסי באופן שמוסקבה תניח לנו לנפשנו. השורה התחתונה היא שרוסיה רוצה שוב לשלוט בקולוניה שלה, ואז להמשיך לבאה בתור.

הכותב הוא כתב לענייני ביטחון בעיתון "Kyiv Independent"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר