100 ימים של דם: מחיר ההרס במלחמה של פוטין רק עולה
רוסיה רוצה שוב לשלוט בקולוניה שלה, ואז להמשיך לבאה בתור • אבל התפקוד שלה בשדה הקרב מטיל ספק על היותה מעצמת־על
איליה פונומרנקו| קייב
,עודכן0השמעה
חלפו להם מאה הימים של מה שאנחנו, האוקראינים, מכנים בלעג "מלחמת שלושת הימים של פוטין". למרות כל התחזיות הקודרות, אוקראינה נותרה על רגליה כמדינה ריבונית ונלחמת בנחישות, אף שהיא הקיזה דם רב.
עדיין אין דרך לראות כיצד תסתיים המלחמה, אך לפי מה שראינו עד כה בעינינו בשדה הקרב, אפשר להסיק שלוש מסקנות מרכזיות בכל הנוגע לרוסיה. הראשונה: רוסיה אינה מעצמת־על שאין תכלית להתנגד לה.
בשיאו של החורף, לרוסיה היה היתרון המספרי בכל הנוגע לכוח אדם, כלי טיס, ארטילריה, טילים וכוח ימי. אך בפועל, בשדה הקרב נוכחנו לראות שהכוחות הרוסיים הם במקרים רבים יחידות שמורכבות מציוד סובייטי מיושן ונחות. אלו שהתריעו שהפלישה הרוסית תהיה דרמטית כמו פלישה של חלליות של חייזרים - התבדו. גם אלו שצפו שקייב תיפול תוך כ־72 שעות. כבר בתחילת אפריל, הבליצקריג של רוסיה נעצר ליד קייב ובערים נוספות. למעשה, הצבא הרוסי נאלץ לסגת מ־40 אחוז מהשטחים שהוא כבש מאז הפלישה, ולרכז את המאמץ המלחמתי בכיוון אחד בלבד: חבל דונבאס שבמזרח אוקראינה.
מסקנה שנייה: התכנון הצבאי של רוסיה לוקה בחסר. רבים סברו שלרוסיה יש גישה הרבה יותר מתוחכמת ומודרנית, אך בשטח זה לא היה המצב. הטקטיקות הבסיסיות של רוסיה באות לידי ביטוי בירי ארטילרי על כל מה שנמצא בדרכו של הצבא, אפילו אם מדובר באוכלוסייה אזרחית, כדי לפנות דרך לצבא לצעוד בהריסות. ואז חוזר חלילה. שורה של ערים אוקראיניות, במיוחד במזרח, כבר הפכו לעיי חורבות למעשה (כמו למשל, מריופול). היקף הרוגים כזה לא נראה מאז ימי מלחמת העולם השנייה.
כל הדיבורים על כך שרוסיה תשתמש בנשק מדויק ורב־מערכתי נותרו בגדר דיבורים. הצבא הרוסי בדונבאס אימץ את הדוקטרינה הסובייטית של שנות ה־60 וה־70: לאתר נקודה חלשה בהגנה של היריב ולמקד את כל האש לשם. היתרון המספרי העצום של רוסיה העניק לה הישגים במחיר של הרס נוראי ונפגעים רבים בשני הצדדים.
מסקנה שלישית: אי אפשר לעצור את המלחמה באמצעות ויתורים טריטוריאליים. בשנת 2014 רוסיה תקפה את חצי האי קרים, והחלה מלחמה של שמונה שנים בדונבאס, אפילו שאוקראינה גם אז לא היתה חלק מנאט"ו והגדירה עצמה ניטרלית. במתקפה ההיא רוסיה הצליחה להשתלט על שלוש ערים אזוריות, אך עכשיו בפלישה הנוכחית היא רוצה לספח את כל חבל דונבאס, כמו גם אזורים שבדרום המדינה.
לכן כל ויתור טריטוריאלי של אוקראינה רק יעודד את הקרמלין לנגוס עוד משטחה בעוד לחימה. אין שום היתכנות לוויתורים "למען השלום ולמען שמירת החיים" שיספקו את התיאבון הרוסי באופן שמוסקבה תניח לנו לנפשנו. השורה התחתונה היא שרוסיה רוצה שוב לשלוט בקולוניה שלה, ואז להמשיך לבאה בתור.
הכותב הוא כתב לענייני ביטחון בעיתון "Kyiv Independent"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו